עד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים היו תהליכי ההפרטה בישראל מצומצמים,  כאשר המדינה חלשה על אספקת שירותים חברתיים: בריאות, חינוך, רווחה, תעסוקה ודיור.  בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים החלה המעורבות הגדולה של המדינה בכלכלה ובחברה להצטמצם.

העבודה הנוכחית סוקרת ובוחנת את מאפייני הניהול והתוכן של מערכת חינוך בקיבוץ שעבר תהליך הפרטה.

עד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים היו תהליכי ההפרטה בישראל מצומצמים, כאשר המדינה חלשה על אספקת שירותים חברתיים: בריאות, חינוך, רווחה, תעסוקה ודיור. בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים החלה המעורבות הגדולה של המדינה בכלכלה ובחברה להצטמצם.

הגורמים לכך היו עליית הליכוד לשלטון ועימו המגמה הקפיטליסטית וכינון משק חופשי, משברים כלכליים קשים בקרב ארגונים, התכנית כללה צמצום של הגירעון התקציבי, ומכירה של חברות ממשלתיות נתפסה כאמצעי לכך, פריחה עולמית של האידאולוגיה הנאו-ליברלית הרואה בשוק החופשי מנגנון יעיל יותר מהמדינה, קריסת הגוש.

העבודה הנוכחית עוסקת בארגון ציבורי השייך לאגודה קהילתית, הארגון מופרט ברובו ,תקציבו מתבסס על תשלומי המשתמשים ובתמיכתו של משרד החינוך והמועצה האזורית.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ובכן, ההפרטה בישראל אשר גם חדרה לקיבוצים, מאפשרת כיום לבחור בחינוך פרטי המותאם לצורכי ההורים וציפיותיהם. כלומר, שימוש בשירותי הארגון הינו וולונטרי, כלומר-כל משפחה בוחרת האם להשתמש בשרות זה או לא. כמו כן ההורים משלמים מכיסם ובוחרים במערכת חינוכית זאת או אחרת. אין הם מחויבים לחינוך הקיבוצי. עם זאת הקהילה הקיבוצית בחרה כמעט פה אחד בחינוך הקיבוצי הניתן בקיבוץ עצמו.

השירותים הניתנים בקיבוץ הם לרוב איכותיים עומדים בסטנדרטים של ההורים בקיבוץ. אומנם העלויות גבוהות יותר והן ממשיכות לעלות מידי שנה בשנה, אך האיכות, המקצועיות, המסירות של עובדי מערכת החינוך הקיבוצית היא היוצרת קונצנזוס סביב מערכת חינוך בקיבוץ.