על פי דיני ההלכה התלמודית עומדת האישה מחוץ לכמה מערכות חשובות של חיים. מבחינת המצוות וקיומן , קיימת ההגדרה הכללית כי מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות מהן. כלומר, מצוות שיש להן זמן מסוים לעשייתן נשים פטורות מהן.

העבודה הנוכחית עניינה מעמדן של הנשים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד בראי ההלכה ובראי ההגדה.

התלמוד מציג מאפיינים שליליים רבים על נשים, כאשר חכמים שונים בזמנים שונים מתארים נשים עצלות, קנאיות, יהירות וגרגרניות, רכלניות ונוטות במיוחד לתורת הנסתר ולכישוף. גברים מתבקשים שוב ושוב שלא להתרועע עם נשים, אם כי זה בדרך כלל בגלל התאווה של הגבר ולא בשל מחסור בנשים.

נשים מנועות מללמוד השכלה גבוהה או עיסוקים דתיים. אין ספק שביהדות המסורתית, תפקידה העיקרי של האישה הוא כאישה ואם, שומרת משק הבית. עם זאת, ליהדות יש כבוד רב לחשיבות התפקיד הזה והשפעה הרוחנית שיש לאישה על משפחתה.

התלמוד הוא באור ופירוש למשנה. חכמים למדו את המשנה, פירשו אותה והוסיפו עליה. כל אחד מספרי התלמוד נקרא "מסכת". התלמוד נכתב בשני מקומות: בישראל נכתב "התלמוד הירושלמי" ובבל נכתב "התלמוד הבבלי". התלמוד הוא הספר החשוב ביותר מבין ספרי התורה שבע"פ. את התלמוד הבבלי ערכו וחתמו בסוף המאה החמישית לספירה.

התורה כולה מחולקת למקרא: תורה שבכתב, ולמשנה: תורה שבעל פה המחולקת למדרש, הלכות ואגדות.
הבדיקה נערכה באמצעות ניתוח טקסטים אשר נלקחו מההגדה ומההלכה, כאשר מוצגות ארבע אגדות הנוגעות למעמד האישה והתייחסות לארבע הלכות העוסקות באותם הנושאים. הטקסטים מקבילים אחד לשני ומציגים סיפור דומה.

הניתוח כולל ברור מושגים ומילות מפתח, איתור סוגיות רלוונטיות הנוגעות למעמד האישה בהלכה ובהגדה, בדיקה כיצד ואיך הטקסטים במשנה ובאגדה מלמדים על מעמד האישה וכן האם ההלכה והאגדה משלימות זו את זו או סותרות זו את זו.