מאז שנת 2007 חלה עלייה ניכרת במספרם של המסתננים למדינת ישראל דרך גבול ישראל מצרים. בעקבות זאת, נוצרה בישראל קבוצה קבועה של פליטים ומבקשי מקלט שקיבלו מעמד זמני מכיוון שאינם בני-הרחקה. חלק ממי שהוכרו כמבקשי מקלט זכאים להגנה קבוצתית הומניטרית זמנית.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת כיצד המרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם בישראל תורמת לשיפור זכויותיהם הסוציאליות של הפליטים בישראל

בהתאם לאמנת הפליטים, המדינות שהפליט מגיע אליהן אחראיות להגן עליו, כאשר הגנה זו כוללת, הגנה על חיו והגנה על הזכויות המגיעות לו, כמו – חופש דת, זכות לעבודה, זכות לחינוך, חופש תנועה ונגישות לתעודות מעבר. הגנה זו כוללת את האפשרות לקבל מעמד של אזרחים במדינה המארחת לאחר עמידה בתנאים ספציפיים (Convention and Protocol relating to the Status of Refugees).

כאמור, מדיניות המקלט הישראלית מאופיינת בהעדר מדיניות, בשרירותיות, במעצרים ממושכים ובמעשי גירוש. מדיניות זו שונה בתכלית ממדיניות הפליטים בארצות הברית וקנדה. יחסה הרשמי של ישראל לפליטים סודאנים ואחרים המבקשים בה מקלט מעורר שאלות נוקבות בדבר חובתה המוסרית של ישראל.

עם השאלות האלה מתמודדים יום יום פעילים ומתנדבים למען הפליטים. כלומר, הארגונים הלא-ממשלתיים אשר נרתמו לסייע למבקשי המקלט (עמותת רופאים לזכויות אדם, המשפט בשירות הקהילה – מרכז משאבים ואמנסטי אינטרנשיונל – סניף ישראל) קוראים בנייר עמדה לממשלת ישראל למלא את חובותיה על-פי אמנת הפליטים ככתבן וכרוחן.

בארץ ישנם כמה גופים רפואיים וסוציאליים שמסייעים בטיפול בהם בהתנדבות: הרל"א ומשרד הבריאות, רופאים לזכויות אדם וארגוני רווחה כגון אסף, מסילה וברית עולם.

המחקר הנוכחי יתמקד במקרה בוחן של ארגון המסייע לשיפור זכויותיהם של הפליטים. הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.