בשנים האחרונות האגודה לזכויות האזרח מקדישה חלק ניכר מאוד מפעילותה לעניינים של אזרחות ותושבות בישראל. במסגרת זו, הולכת וגדלה בישראל תופעה של ילדים חסרי מעמד.

בעבודה זו, קיימת התייחסות למעמדם המשפטי של ילדי העובדים הזרים.

היחס לעובדים הזרים על ידי הממסד מושפע מעצם היותה של מדינת ישראל מדינת לאום יהודית והוגדר בחוק הכניסה לישראל. הרצון לשמור על אופייה היהודי של המדינה הוביל לא פעם את שרי הפנים בעיקר מש"ס להצהיר ולפעול לגירושם של עובדים. בהעדר מדיניות מעודדת ותומכת בעובדים הזרים, מטופלים ענייניהם על ידי ארגונים שנרתמו למימוש זכויותיהם הבסיסיות כבני אדם כמו "רופאים ללא גבולות" המעניקים שירותים רפואיים חינם.

עבודה זו מטרתה הייתה לבחון את מעמדם המשפטי של ילדי העובדים הזרים בישראל.

העבודה סוקרת את תופעת העובדים הזרים בישראל וכן מוצגים נתונים כללים אודות אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים. בהמשך קיים פירוט אודות מעמד שהיתם של העובדים וילדים בישראל וכן מצויין את מעמדם החוקי. מוצגות עתירות בג"ץ שנועדו לקדם את קביעת מעמדם של ילדי העובדים הזרים, תוך התייחסות בולטת ומודגשת למבחן מרכז החיים ולבסוף קיימת בחינה את נושא מעמד שהייתם של ילדי העובדים הזרים לעומת הנהוג במדינות אחרות בעולם.

נראה אפוא כי למרות ההכרה של בתי המשפט בצרכים הייחודיים של אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים (ראה מתן צו ביניים המונע גירושם של ילדי עובדים זרים רבים), מן הראוי שמערכת המשפט בישראל, המופקדת על עשיית צדק, תגלה רגישות רבה יותר כלפי העובדים הזרים, ותחפש דרכים להקל עליהם לפנות לערכאות לשם קביעת מעמדם המשפטי בישראל. כמו כן גם מדיניות שיפוטית מקלה אינה יכולה לפתור את בעיית מעמדם של ילדי העובדים הזרים ללא שינוי ממשי במדיניות הממשל ובשליטתו הכמעט מוחלטת של משרד הפנים בסוגיית תופעת העובדים הזרים וילדיהם.