בשנים האחרונות האגודה לזכויות האזרח מקדישה חלק ניכר מאוד מפעילותה לעניינים של אזרחות ותושבות בישראל. במסגרת זו, הולכת וגדלה בישראל תופעה של ילדים חסרי מעמד.  עבודה זו מתייחסת  למעמדם המשפטי של ילדי העובדים הזרים.

מהגר עבודה הינו אדם העובר למדינה אחרת שאינו אזרח או תושב בה, הגירה זו בחלקה הגדול נובעת מהרצון למצוא עתיד טוב יותר ומקורות פרנסה במדינות המתועשות. התופעה הגלובלית של הגירת עבודה ממדינות העולם השלישי לעולם הראשון מגיעה אל מדינת ישראל ותופסת תאוצה רבה החל משנות ה-90'. מדינת ישראל, כמו מדינות אירופה בראשית ימי התופעה, ראתה בעובדים הזרים תופעה חולפת – כוח עבודה זול, זמין וזמני. בספטמבר 2002 כשמספר מהגרי העבודה הגיע לשיאו החלה הממשלה בגירוש המונים. גירוש חסר תקדים זה נומק בכך שצריך לפנות מקומות תעסוקה למובטלים ישראליים. מן האמור עולה כי המדיניות כיום כלפי מהגרי עבודה לישראל אינה תולדה  של התמודדות מתוכננת ושל מדיניות מוסכמת מתוך ראייה ארוכת טווח ומהגרי העבודה מצויים בצומת ציבורית שבה נפגשים אינטרסים כלכליים ופוליטיים. המדיניות הממשלתית למעשה מאפשרת ואף מעודדת את רמיסת זכויותיהם עד כדי יצירת עבדות מודרנית וסחר בבני אדם. באופן טיפוסי, עיצובה של מדיניות הגירה נתון בידיהן של ממשלות, השליטה על זרם הנכנסים למדינה נתפשת כאחת הפררוגטיבות המרכזיות של הריבונות המדינתית, כפי שכתב בית המשפט העליון באחת הפרשות: "מדינה, כל מדינה, מוסמכת ורשאית לקבוע אלו זרים יבואו בשעריה, אלו מהם ישהו בתחומה, ומוסמכת ורשאית היא להרחיק מתחומיה זרים שאינם רצויים לה…" האומנם ?

העבודה הנוכחית סוקרת בתחילה את תופעת העובדים הזרים בישראל וכן אציג נתונים כללים אודות אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים. בהמשך מפורט אודות מעמד שהיתם של העובדים וילדים בישראל וכן ציון של מעמדם החוקי. מוצגות עתירות בג"ץ שנועדו לקדם את קביעת מעמדם של ילדי העובדים הזרים, תוך התייחסות בולטת ומודגשת למבחן מרכז החיים ולבסוף קיימת בחינה של נושא מעמד שהייתם של ילדי העובדים הזרים לעומת הנהוג במדינות אחרות בעולם.