עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את מעמדו הציבורי והאישי של המורה בישראל.
סוגיית מעמדו של המורה, בקרב הציבור ובקרב המורה עצמו, מעסיקה אנשי מחקר רבים, שכן מעמד מקצוע ההוראה ומעמדו הפרופסיונאלי של המורה מצוי בהתדרדרות מתמדת. מרכזיותה של סוגיה זו, נובעת ממספר גורמים והם: הירידה במעמדו המקצועי של המורה, הירידה בכוח האדם הפונה להוראה וכן תופעות של פרישה ונשירה מוקדמת.
יוקרתו המקצועית של המורה וכן מעמדו הריבודי של המורה, שונה מחברה לחברה ונמצא בערך במחצית סולם הדירוג המקצועי. למשל יוקרתו המקצועית של המורה הרוסי גבוהה יותר מזו של המורה האמריקאי. הירידה ככלל במעמד המורה בעולם המערבי נובעת בין השאר מצמיחתו של החינוך ההמוני, שבו המורה הוא בעיקר מעביר ידע ופחות סוכן ערכים. בישראל, מעטים המחקרים שעוסקים במעמדו של המורה, אם כי התמונה המצטיירת, מעידה על ירידה במעמדו של המורה.
עם היווסדה של מדינת ישראל, הלך והתערער מעמדו של המורה, במקביל להתחזקותה של המערכת הביורוקרטית.
הניסיונות הראשונים לרפורמות בחינוך ובמעמדו של המורה, החלו בשנות השמונים בארה"ב.
גל הרפורמה החדש נקרא–"הגל השני", אשר הדגיש את החשיבות של "סביבת העבודה", הכוללת את המבנים הארגוניים של בית הספר, את המורים כחלק מעיצוב המדיניות הבית ספרית וכחלק מתהליך קבלת ההחלטות בבית הספר. "הגל השני", למעשה מדגיש את המגמה לחיזוק מעמד המורה על ידי ראייתו כאיש פרופסיה.
בסוף שנות השבעים (1978) גם החלו בישראל, בעקבות ועדת עציוני, ניסיונות לביסוס מעמדו של המורה.
ועדת עציוני, בהיותה מוטרדת ממעמדו של המורה, הציעה גישה התומכת בביסוס מעמדו של המורה בישראל באמצעות מערך תגמולים פרופסיונאלי רב ממדי כגון: יוקרה, שכר, הטבות, מכוונות לידע מקצועי, הרחבת האוטונומיה של המורה, הכשרה מקצועית, פיקוח מחמיר יותר בכניסה לתפקיד וכולי מרכיבים אלו למעשה תואמים את הדגם הקלאסי של הפרופסיות.
העבודה הנוכחית תבחן את מעמדו הציבורי והאישי של המורה בישראל.
1. מבוא
2. המניעים לבחירת מקצוע ההוראה
3. שחיקת מעמד המורה מראשית החינוך העברי בארץ ישראל
4. הסיבות להתדרדרות הדימוי העצמי והציבורי של המורה
5. דימוי המורה ומקצוע ההוראה
א. דימוי המורה עצמו.
ב. דימוי ציבורי
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה