מעמדה של האישה במרוקו הופלה לרעה כפועל יוצא מהמסורת המרוקאית-אסלאמית וכן מהמדוונה שגובשה בשנת 1957-1958, שנתיים לאחר השגת העצמאות.

סקירת ספרות זו דנה במעמדן של הנשים/אישה במרוקו

המדוונה התבססה על החוק האסלאמי המייחס לאישה מעמד נחות מכול הבחינות. במהלך שנות ה-90 וכן בעקבות הרפורמה בשנת 2003 השתפר במידה ניכרת מעמדן הנשים במרוקו.

האוכלוסייה במרוקו בדומה לאוכלוסייה הערבית הייתה ועודנה אוכלוסייה כפרית בעיקרה, נתון המשפיע על התפתחותן וקידומן של הנשים בכול התחומים כאשר לכפר המרוקאי זרים רעיונות הקדמה המערביים-מודרניים עוד יותר מבני העיר במרוקו, יחד עם זאת החברה במרוקו עוברת שינויים מהירים שאד מהם הוא המעבר לערים הבא לידי ביטוי בשיעור גידול שנתי של 3%.

בשלהי שלטונו של חסן השני קבוצת ארגונים לא ממשלתיים החלה להיאבק למען זכויות הנשים במרוקו. עם הארגונים הללו נמנו "הליגה המרוקנית הדמוקרטית למען זכויות האישה" וה"איחוד למען פעילות בקרב נשים".

בשלושת העשורים האחרונים יותר ויתר נשים משכילות במרוקו פונות לקריירות בתחומי המשפט , הרפואה , החינוך ושירות המדינה ויש אפילו טייסות . המעמד הבינוני המבוסס הוציא מקרבו עורכות דין רבות (40 אחוז מעורכי הדין במדינה הם נשים), אולם אין במרוקו ולו שופטת אחת ומעט מאוד נשים ממלאות תפקידים בכירים במדינה. מדובר בשכבת עילית מצומצמת יחסית שבשלב זה אין לה כוח ממשי במגזר הציבורי והפרטי.

הסיבה העיקרית לכך היא כי מרבית הנשים במרוקו לא יודעות קרוא וכתוב, משום שלא נחשפות בפניהן אפשרויות רבות ללכת ללמוד במוסדות לרכישת השכלה, ומנת חלקן היא לנהל את משק הבית ולגדל את ילדיהן