מעמדה של האישה המצריים, השתנה באופן חוקי כאשר היא באה בברית נישואין. כלומר,, היא יצאה ממשפחתה וחברה לבעלה בטקס נישואין פרטי, אם כי הבעל לא היה בשום אופן האפוטרופוס החוקי שלה, כלומר, גם בעת נישואיה,  האישה שמרה על עצמאותה.

עבודה זו בוחנת את מעמדה הכלכלי והמשפטי של האישה במצרים העתיקה.

במידה ובני הזוג החליטו לסיים את נישואיהם, לאישה הייתה הזכות המלאה לקבל את נכסיה  מכאן ניתן להבין כי התקיים  שוויון המשפטי במסגרת הנישואין בין גברים לנשים. בנוסף, לאמור, האישה הורשתה להינשא בשנית, בדומה לגבר

על אף השוויון האמור,  גבר רשאי היה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין, ואילו אישה נתפסה כאישה שלילית והכול קראו להיזהר מפניה. מדובר היה בפשע חמור ביותר, כלומר, ניאוף, נחשב ל "חטא הגדול אשר נמצא אצל נשים". ואכן, אישה אשר  נתפסה בניאוף הייתה נענשת עונש פיזי. פפירוס מספר כיצד אשתו הבוגדנית נשרפה והאפר שלה פוזר על נהר הנילוס

מטרתה של העבודה הנוכחי בנה בחינת מעמדה המשפטי והכלכלי של האישה במצריים העתיקה.

בדיקה זו מעניינת לאור העובדה כי בתקופה העתיקה במצרים האישה זכתה לזכויות מרחיקות לכת, כיום שלא ניתן לראות כיום.

אומנם, בהתאם לחלוקת התפקידים המגדרית-מסורתית, הנשים נשאו וגדלו הילדים, דאגו לצרכים היומי של משפחותיהם בעוד הגברים עבדו ולימדו את הבנים שלהם עסקים מהם, סחר וכדומה, הגברים זכו בקבורה אישית וכן היו מעורבים העניינים ציבוריים-מנהליים. עם זאת ממצאי מחקרים מלמדים על זכויות הנשים ועל מעמדן המיוחד במצרים העתיקה.

כאמור, ממצאים ארכיאולוגים, גם מציגים מנגד את כניעות הנשים, את נחיתותן ואת תפקידיהן המגדריים. למשל ממצאים מלמדים כי קולה של האישה לא נשמע, באומנות, בספרות, בפוליטיקה וכדומה.

לאור הנתונים הסותרים, נבחנת  מעמדה של האישה במצרים העתיקה ולהסיק מכך על מעמדה באותה העת.

בדיקת הסוגיה, תיערך באמצעות הצגת ספרות מחקרית, תוך התמקדות בזכויות האישה מבחינה כללית ומשפטית.