מטרתה של העבודה הנוכחית היא לבחון את מעורבותו של הנביא ירמיהו במדיניותם של מלכי יהודה האחרונים: מות יאשיהו ועד לחורבן הבית הראשון.

ירמיהו היה נביא שהתנבא בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנה. ירמיהו ידוע כנביא חורבן, אך חלק מנבואותיו  הן נבואות נחמה.  נבואותיו כוללות בספר ירמיהו והתלמוד מייחס לו גם את כתיבת מגילת איכה ועריכת ספר מלכים. תקופתו מתחלקת  לשלטונם של שלושה מלכים: ימי יאשיהו (640 – 609 לפנה"ס) ימי יהויקים (609 – 598 לפנה"ס ), ימי צדקיהו ( 597 – 586 לפנה"ס).

על קורותיו של ירמיהו קיימות יותר ידיעות, מאשר על כל נביא אחר. ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות ארץ בנימין."^[1] ענתות היתה עירו של אביתר הכהן, ושם ישב לאחר ששלמה הדיחו מן הכהונה. יש לשאר לפיכך שמשפחת הכהנים אליה השתייך ירמיהו היתה מצאצאי אביתר הכהן.

שלושה מלכים חוו  את נבואותיו של ירמיהו: הראשון כלל לא התייחס אליו, כנראה בשל היותו צעיר בראשית דרכו, השני –  ביקש לחסלו כדי להבטיח שקט ויציבות בממלכתו, השלישי כבר האמין לו אך היה לכוד בחולשתו ובפחדיו, הכהנים שפעלו במקדש ראו את ירמיהו המציק והתייחסו אליו כמטרד. לכן הצרו סדרני המשמעת בבית המקדש את צעדיו מראשית  דרכו. והעם  – כמו העם, לפעמים רוצים בניו להרוג את הנביא ולפעמים נזקקים לו. המסר האקטואלי כאן זועק כמו נבואותיו.

מעט נביאים סולקו או נפגעו בשל נבואתם, וראשון מכולם הוא ירמיהו. חייו כנביא עמדו בסכנה לא אחת. האמת הפנימית שפיעמה בו הביאה אותו להקצנה עד כדי בגידה במלכות יהודה.

לשם בחינת שאלת המחקר הנוכחי נעשה שימוש בניתוח ספרות , מאמרים וטקסט מקראי