עבודה זו סוקרת ודנה במנשה מל יהודה בראי התקופה טרם חורבן הבית הראשון…..

מנשה היה מלך ממלכת יהודה. הוא היה הבכור מבני חזקיהו ואשתו חפציבה (צפניה א ', א). מנשה הפך למלך בגיל 12 ושלט במשך 55 שנה (מלכים ב, 1-21, דברי הימים 33: 1): "בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֶפְצִי-בָהּ. וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה–כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (מלכים, ב', א-ב). ^[1]Thiele הגיע למסקנה כי הוא החל את שלטונו כיורש עצר של אביו חזקיהו בשנת 697/696 לפנה"ס, שלטונו היחיד מתחיל בשנת 687/686 לפנה"ס ונמשך עד מותו בשנת 643/642 לפנה"ס.  הסיפור המקראי של מנשה נמצא במלכים ב' 21: 1-18 ובדברי הימים 32: 33-33: 20. הוא נזכר גם בירמיהו 15: 4.

מנשה היה המלך הראשון של יהודה שלא חי בתקופתה של הממלכה הצפונית של ישראל, אשר נהרסה על ידי האשורים ב-720 לפנה"ס, כשרוב אוכלוסייתה גורשה.  שלטונו היה הארוך ביותר בהיסטוריה של יהודה, הוא מת ב 643 לפנה"ס ונקבר בגן עזה, "גן ביתו" (מלכים א, כ"ז-יח, דברי הימים כ"ג, כ), ולא בעיר דוד, בין אבותיו. כאשר שלטונו של מנשה התחיל, סנחריב מלך אשור, שלט עד 681 לפנה"ס.

במלכים, נאמר כי מנשה  שינה את הרפורמות המרכזיות של אביו חזקיהו, והקים מחדש מקדשים מקומיים, החזיר את הפולחן הפוליתיאיסטי של הבעל והאשרה (מלכים, ב,  21) בבית המקדש, השתתף בפולחן הקורבן שכללה הקרבת ילדים צעירים או העברתם דרך האש (מלכים, ב, 21: 6). במלכי , 21:10 נאמר כי כמה נביאים בשילוב גינו את מנשה. תגובתו של מנשה היתה לרדוף את אלה שגינו אותו ופועלו.