מחקרים אודות פרשת אלטלנה מלמדים כי במקרים שונים זרימת המידע בין הצדדים הניצים הייתה חלקית ביותר. בחלק מן המקרים הייתה זו ודאי תוצאה של תעלול או תרגיל מכוון, אבל היו גם לא מעט מקרים שזה קרה בלי כוונה כלשהי.

העבודה הנוכחית נסובה על מנחם בגין והתנהלותו ב"פרשת אלטלנה", פרשה כאובה ולא ברורה במידה רבה בהיסטוריה הצבאית- ישראלי.  

עם הקמתה של מדינת ישראל, ב-15 למאי 1948, גם פרצתה מלחמה בין המדינה החדשה לבין מדינות ערב , כאשר באותה העת פעלו מספר ארגונים צבאיים אשר לא פעלו בשיתוף פעולה למען המדינה שבדרך. כל ארגון היה מעוניין בעצמאות ופעל באופן נפרד ולכן עלה הצורך באיחוד השורות.

הדרך לאיחוד לא הייתה קלה ו"פרשת אלטלנה" היוותה אחד השיאים של אותם עימותים אשר בהם  נפלו קורבנות. קורבנות אלו כללו את חיילי צה"ל וכן חיילי האצ"ל.

הכוונה של צה"ל להשתלט על האזור והפריקה נתקלה בהתנגדות אשר כללה שימוש בנשק חם. יש גם עדויות שאנשי האצ"ל הם שפתחו באש. כתוצאה מן היריות נהרגו בחוף כפר ויתקין 6 אנשים (4 מהאצ"ל ו-2 מצה"ל) אבל בסופו של דבר צה"ל משתלט על אזור החוף

בן-גוריון ניצל את כוחו הפוליטי והעדיפות המספרית של ה"הגנה" כדי לבנות את שכבת הפיקוד של צה"ל על בסיס ארגון אחד בלבד, זה שנאמן לו. בן-גוריון ניצח בבחירות בזכות עלילות הדם נגד יריביו וביניהם מנחם בגין, ובזכות כוחה הכלכלי של ההסתדרות.

אירוע אלטלנה, אירוע כאוב, אשר גרם לעימות בין אחים, בין יהודים עם קום מדינת ישראל, לא מוכר במידה רבה בחברה הישראלית וזאת מהסיבה הפרשה הנה מבישה ונעשה ניסיון לטשטשה ולהסתירה מפני החברה הישראלית.