אחד הארגונים הפוליטיים ששלטו בקהילה היהודית בתקופת השואה, היא היודנרט, ממשל פוליטי שעבד עם הגרמנים, במסגרת הקמת הגטאות. הרוב המכריע של הגטאות שהוקמו על ידי הגרמנים לריכוז והפרדת הקהילה היהודית, נוהל על ידי היודנראט, שהקפיד לציית לפקודות הגרמניות ולדרישות למשלוחי המוות

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לערוך השוואה בין מנהיגות היודנראט בגטו ורשה בהשוואה ליודנראט בווילנה.

השאלה הנשאלת היא, מה יש לצפות ממנהיגי הקהילה העומדים בפני סוג כזה של אכזריות? איזה סוג של סטנדרטים אזרחיים או אנושיים צריך לשפוט התנהגות זו? או שמא שיקול דעת מכל סוג שגוי מכיוון שיהיה נאיבי לצפות מהקורבן להגיב ללא פחד אלא באומץ ובחוסר פחד?

ככלל, תפקידם של היודנראטים היה שנוי במחלוקת. היסטוריונים טענו שללא עזרת היודנראטים היו נפגעים מאמצי ההשמדה של הגרמנים. מאידך יש הגורסים כי יש לגנות את היהודים ששימשו כמנהיגים בגטאות על עזרתם בהשמדת העם שלהם. היסטוריונים כיום יותר מכירים בכך שהמצב העומד בפני המנהיגים היהודים הוא מורכב יותר – הם עמדו מול מערכי יעדים סותרים ובעצם לא היה בכוחם לשנות את הדרישות שהגרמנים דרשו מהם

המנהיגות היהודית בגטאות לא הצליחה להציל, פיזית, מספר גדול של יהודים שלא הצליחו לשרוד בקהילות יהודיות אחרות ברחבי אירופה ובעיקר לא הצליחה להציל את הילדים ובני הנוער, למעט מספר קטן של ניצולים . הספרות מעלה כי ראשי הגטו פעלו רבות בתחום החינוך, הבריאות והתרבות עבור קהילת יושבי הגטו ויצרו להם תכנית לימודית ותרבותית וכן תנאים סניטאריים על מנת שימשיכו בשגרת חייהם ויחוו פחות פחד, חרדה וסבל

ניתוח והשוואה בין שני היודנראטים דורשים הבחנה בין שתי ערים בעלות מציאות שונה ולכן מן ההכרח לערוך השוואה תוך התייחסות לדמוגרפיה, לגודלה של העיר (וורשה לעומת ווילנה) ולמהלכים של הנאצים אשר הובילו להשמדת היהודים.