שמות עצם רבים מוצרים במשקלי הבינוני וזהים לצורת ההווה של של הפעלים, לדוגמה המילה סורק, מציין הן סורק והן את הפועל סרק /סורק בהווה. סורק הפועל מקבל את התפקיד התיאורטי של מכשיר, אשר מוקצה על ידי סריקה -פועל.
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במיפוי סמנטי ומורפולוגי של שמות מכשיר.
יסודות מקראיים והשפעתם על השפה העברית מובנת בשל חשיבותו של התנ"ך עבור הדת היהודית. לשפה העברית, אם כן שורשים מקראיים, כאשר לפני היציאה לגלות דיברו היהודים עברית. לאחר שנפוצו בעולם נבללה שפתם. כלומר, השפה העברית מבוססת בעיקר על שפת המקרא, אך במהלך השנים נוספו כמובן לשפה העברית מילים, ביטויים וצורות דקדוקיות שאינם לקוחים מהמקרא אלא משפות אחרות.
השפה הארמית רלוונטית לעבודה זו מאחר ומקורותיה של הפה העברית מצויות בה ועל כן נכון להבין מהי השפה הארמית ומהותה בשפה העברית.
שם עצם היא מילה שמתפקדת כשמו של דבר מסוים או קבוצה של דברים, כגון יצורים חיים, חפצים, מקומות, פעולות, תכונות, מצבי קיום, או רעיונות.
מערכת הפועל בעברית מורכבת מתצורות הנקראות "בנינים" (בניין יחיד) הבניין מצביע על מבנה של פעלים וכי כל פועל חדש שנכנס לשפה חייב להתאים לאחד הבניינים הקיימים.
וריאציה מורפולוגית מתייחסת למקרים שבהם שמות עצם ופעלים חולקים את אותה משמעות ועיצורים אך בנויים משתי תבניות שונות. שמות עצם נוצרים או מבוססים על פעלים קיימים, אחרים על בסיס שורש עיצורי.
2. רקע תאורטי
2.1 יסודות מקראיים והשפעתם על השפה העברית
2.2 מקומה של הארמית בשפה העברית
2.3 שם העצם
2.4 מערכת הפועל
2.5 הזיקה בן שמות מכשירים למקביליהם הפועליים
ביבליוגרפיה