ההתנגדות להטרדה מינית החלה מתנועת נשים אקטיביסטית נגד אפליה בתעסוקה והתנגדות פמיניסטית לאלימות נגד נשים. סוגיית הטרדה מינית עוררה חששות בקרב נשים בעבודה עם התנגדות פמיניסטית לתוקפנות מינית גברית.

שאלת המחקר תבחן מה מידת האקטיביזם הפוליטי של חברי הכנסת בישראל בתחום הטרדות מיניות- שלי יחימוביץ ואורן חזן.

ארגונים אלה העלו את המודעות לבעיה של הטרדה מינית ותרמו תרומה משמעותית להעלאת נושא הטרדה מינית על סדר היום הציבורי. הנשים הבינו כי הטרדה מינית היא נושא חשוב להתפתחות התנועה הפמיניסטית, והן תקפו את הבעיה מבחינה משפטית ופוליטית

למרות הסיקור הרב שמקבלת הטרדה מינית מצד התקשורת, וגם המחקר שנערך הן מנקודות מבט פסיכולוגיות והן מבחינה סוציולוגית, אין זו סוגיה שנחקרה בהרחבה כתופעה פוליטית.

המחקר הנוכחי בוחן כיצד חברי כנסת מפתחים פרקטיקות ורעיונות על מנת להביא לשינוי חברתי ופוליטי.  כלומר, העבודה מתמקדת בניתוח האקטיביזם הפוליטי של חברי כנסת שלי יחימוביץ ואורן חזן ביחס להטרדות מיניות והאופן שבו הם מניעים פעולות ומדיניות ספציפית.

שלי יחימוביץ רואה בפועלה בעניין ההטרדות המיניות,  אינטרס הציבורי וקריטריון-על בסגנון ברור ובלתי מתפשר, תוך הקפדה על מעמד האישה, הגנה ושקיפות הציבורית. שלי מציגה עצמה כאקטיביסטית משתפת את הציבור באמצעות התקשורת, אינה חוששת לבקר אישים וגופים בשמם המלא ורואה את הציבור כ"לקוח-העל" שלה.