ספר תהילים מרכיב בתוכו מזמורים שונים. מזמורים הם תפילות, כלומר דברי האדם לאלוהיו . כיום ישנן ראיות המציינות כי רבים מן המזמורים והתפילות מייצגים את הפעילות הדתית של היהדות מאפיינת את תקופת הבית השני. כלומר, בתקופת בית שני נערכה תפילה משותפת בזמנים קבועים התפילות היומיות, כמו אלה שנמצאו נאמרו על ידי קבוצות יהודיות שונות בשלהי ימי הבית השני ומוסדו על ידי הרבנים בעקבות חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה .

העבודה הנוכחית עוסקת במזמור ק"ה בספר תהילים. 

בספר תהילים שבעים ושלושה מזמורים המיוחסים על-פי כותרותיהם לדוד, ומזמורים אלו מלמדים כי המסורת רואה בדוד משורר ואף מייחסת לו את ייסוד השירה הפולחנית במקדש[1] במזמורים היסטוריים, מתוארים תולדות דוד,  נער אשר נלקח למלוכה ממכלאות הצאן, מעבודתו כרועה צאן.

המזמור הנדון הוא מזמור היסטורי, אך יש הסבורים כדוגמת וויזר וקראוס כי המזמור פולחני ביסודו, כלומר מבוסס על מסורות התורה, כאשר המזמור מדבר בשבחו של האל ונמנע מלדבר על חטאי העם.

המזמור מתמקד בחסד האלוקי ובהודיה לה', אין רמז להתנגדות העם וקטנות אמונתו. ולכן פרשת עגל הזהב וכן פרשת המרגלים הוסרה מהמזמור. יחד עם זאת העדר אזכור הר סיני  כבעל חשיבות עליונה בתולדות החסד האלוהי  לא ברורה. יתכן כי הסיבה לכך היא הרצון להציג אירועים בעלי דמיון בתכונותיהם

לצורך דיון וניתוח מזמור ק"ה העבודה תחולק לארבעה פרקים מרכזיים:

1. הפרק הראשון יגדיר ויבאר מהם מזמורים היסטוריים וכן יציג דוגמאות למזמורים היסטוריים.
2. הפרק השני ידון במזמור ק"ה בבחינת מבנה, מאיינים ותוכן המזמור.
3. הפרק השלישי יתייחס לאירועים היסטוריים המוצגים במזמור ומשמעותם, כאשר במסגרת העבודה הנוכחית נבחרות שלושה אירועים משמעותיים: מכירת יוסף, יציאת מצריים ו-עשר המכות.
4. הפרק הרביעי יעסוק בקשר בין מזמור ק"ה למזמור ק"ו, בבחינת קווי הדמיון והשוני בין המזמורים.