מוטיב האכילה מופיע רבות בסיפוריו של שי עגנון, כאשר מוטיב מרכזי זה בא בהקשר של אובדן הזהות היהודית, ושל התבוללות.

העבודה הנוכחית בוחנת כיצד בא לידי ביטוי מוטיב האוכל בשלוש יצירותיו של עגנון : פת שלימה , האדונית והרוכל ומזל דגים?

המטבח והעולם הקשור בו הוא ראי של תרבות, ואחד המרכיבים הבולטים של כל אתוס. אנשים רבים מביעים את זהותם דרך מאכלים האופייניים לתרבותם. תיאורי המזון תופסים מקומם בספרות כביטוי לסגנון חיים של משפחה, קהילה, חברה ותקופה. תיאורי הסעודות בסיפורי עגנון הם ביטוי לחומר ועושר. למשל סעודת מלווה מלכה בסיפור פשוט של עגנון, היא בראש ובראשונה ביטוי של אתוס גליציאני.

ניתן לראות התייחסות רחבה של עגנון למוטיב האוכל ולסוגיו השונים ומעניין לציין כי עגנון התאפיין שהוא היה צמחוני ויש סיפורים שדווקא הוא השתמש במוטיב האוכל בהתייחסות לאוכל בשרי ,כפי שניתן לראות בשלושת הסיפורים הללו .

שאלת המחקר הנידונה במחקר הנוכחי היא :כיצד בא לידי ביטוי מוטיב האוכל בשלושת יצירותיו של עגנון ?

המוטיב הבולט בסיפורים רבים של עגנון, הוא מוטיב האכילה. ניתן למנות סיפורים רבים אשר מוטיב האכילה מופיע ומציג משמעות סמלית החוזרת בסיפורי עגנון: אכילה מסמלת ירידה בערכים, התבוללות, חוסר מוסר, מוות ועוד.

פרקי העבודה הנוכחי עסקו בשילוב מוטיב האוכל בעלילה, בדמויות בשלושת הסיפורים בעיצוב מוטיב האוכל והמשמעות הסמלית שלו ובהשוואה כללית בין היצירות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי האכילה מסמלת חומרנות, כסף, כניעה ליצרים ירידה במוסר ההתרחקות מהזהות היהודית, התבוללות וסוף טרגי . כמו כן, הגיבור מצוי בדילמה הנעה סביב יצריו ובעיקר יצר האכילה למול מילוי משימותיו, קרי שמירה על זהותו היהודית.