הטרגדיה של בירעם החלה ב- 29 באוקטובר  1948 וכי הכניסה לאיקרית החלה ב-31 לאוקטובר 1948, כאשר נכנס אליה הצבא הישראלי בדרכו לכביש החוף לכיוון לבנון. בסוף חודש אוקטובר 1948, במסגרת "מבצע חירם" שחל בשנת 1948, צה"ל כבש את הכפרים אקרית ובירעם.

שאלת המחקר היא מהי עמדתו של בן גוריון בהשתלטות על מרבית אדמות הערבים עם קום המדינה- מקרה איקרית ובירעם ?

בעיית הזכות על הקרקעות בארץ ישראל החלה עם הקמת המפעל הציוני בארץ כאשר סוגיית הקרקעות בארץ ישראל הייתה הקונפליקט העיקרי והמהותי. הקונפליקט החל עוד בתקופת השלטון העות'מאני והעמיק עם שלטון המנדט הבריטי בישראל

עם קום המדינה, במהלך הלחימה השתלט צה"ל על אקרית ובירעם  (אוקטובר, 1948). לאחר כניסת הצבא נדרשו תושבי הכפרים להתפנות מבתיהם. הובטח למפונים כי יוכלו לשוב ולחזור לבתיהם, אך בפועל , משנת 1948 מנהלים תושבי הכפרים מאבק ממושך על מנת לחזור לבתיהם

השליטה המרחבית של מדינת ישראל בשטחים ערבים נטושים ובמקרה דנן אדמות הכפרים איקרית ובירעם, מלמדת כי מעבר לבעלות על הקרקע השליטה המרחבית כוללת גם את אפשרות השימוש בקרקעות ציבוריות, את היקפם של שטחי השיפוט המוניציפאליים ואת השלכותיו של התכנון המרחבי-קרקעי.

לאחר הכיבוש הישראלי, נדרשו התושבים לפנות את בתיהם ולעזוב את הכפר. הצבא בשל הממשל הישראלי התחייב בפני המפונים כי בעתיד יוכלו לשוב לבתיהם .

מנהלים ועדי שני הכפרים הנוצריים הסמוכים לגבול לבנון מאבק ציבורי ממושך כדי להביא לידי מימוש הבטחה זו.

הפקעת איקרית ובירעם כסוגיה בלתי פתורה, העלתה את הצורך לבחון את עמדת ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון.

הבדיקה תיערך באמצעות סקירה עיונית- תיאורטית אשר תכלול ספרות בעברית הדנה בעמדת בן גוריון בהשתלטות על מרבית אדמות הערבים עם קום המדינה- מקרה איקרית ובירעם.