הערכה היא מונח כללי הכולל את מגוון של שיטות ודרכים לקבלת מידע על אודות פעילות, תכנית וקידום התכנית. הערכה מתייחסת לטיב הביצוע של הפרט או הקבוצה.

סקירת ספרות זון בוחנת את חשיבות המדידה והערכה של החינוך בגני ילדים.

הערכת הישגים לימודיים  היא מרכיב  בלתי נפרד מתהליך ההוראה והלמידה וכי הערכת הישגים לימודיים באה לידי ביטוי במבחנים ,  ציונים, תעודות ושפיטה לגבי ערכו של התלמיד.

גישות שונות להערכה כאשר ההערכה המסורתית, השכיחה מתבססת על מרכיבים כמותיים ומושא ההערכה בה הוא בדרך כלל התוצר . לעומתה, ההערכה המעצבת מתייחסת הן לתהליך הלמידה והן לתוצרי הלמידה, משתני ההערכה בהערכה מעצבת הם: מטרות – סיוע בהגדרת מטרות וצרכים, תכניות פעולה – בחינת איכות הפעולות המוצעות, תהליכי ביצוע – קשיי ביצוע, תוצאות – משוב לגבי איכות התוצאות

השלב הגילאי בין שלוש עד חמש שנים הוא ייחודי מבחינה התפתחותית. חוקרים רבים הוכיחו כי בגיל 5 לערך מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו ללמוד מיומנויות יסוד ולהסתגל חברתית ורגשית לבית הספר.

בגיל 5 הילד יכול  ללמוד, להתקדם, להתפתח ולמצות את יכולתו באופן הולם. בתקופה זו מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו את למידתן של מיומנויות היסוד.

התחומים הרלוונטיים מבחינה התפתחותית בגיל הרך הם שלבי התפתחות החשיבה, כאשר פיאז'ה חילק את התפתחות הקוגניטיבית של החשיבה לארבעה שלבים, ההבדל בין השלבים  הם איכותיים וכמותיים ומאופיינים במבנה חשיבה שונה לבין כמות הידע, הניסיון והכישורים.

חשיבה הפיכה היא היכולת לבצע חשיבה הפוכה לפעולה שהתבצעה במציאות. בשלב זה יכולת ההפיכות אינה מתרחשת אצל הילד דהיינו, הילד אינו מסוגל לבצע פעולה מחשבתית הפוכה, מזו המועברת לו באופן אינטואיטיבי.

מהמחצית השנייה של שנות ה60- החלו לפתח בארץ  תכניות לימודים חדשות בתחומי הדעת השונים. מגמה זו  התעוררה בעקבות הרפורמה לתכנון תכניות לימודים בארה"ב , החל משנות ה-50. בפיתוח הושקעו ומושקעים מחשבה רבה ומשאבים לא מבוטלים, בתקווה להביא לשיפור תהליכי ההוראה והלמידה – אך בעיקר לשיפור הישגי הלומדים