דיני החוזים בישראל מבוססים בעיקר על חקיקה ישראלית, שנחקקה ברובה בסוף שנות השישים והשבעים. גולת הכותרת בדיני החוזים הוא חוק החוזים חלק כללי 1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה משנת 1970).

עבודה זו בוחנת את ההתייחסות למבחן הצדק בדיני החוזים הכלליים תוך התמקדות בסעיפי חוק החוזים חלק כללי 1973, חוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה 1970 ונושא תום הלב

קיימים סוגים שונים של שיקולים המשמשים להכרעה בדינים חוזיים. שיקולים מסוג אחד הם שיקולי הצדק או במילים אחרות מבחן הצדק. שיקולים אלו נועדו לתקן את הנזק שנגרם לאחד הצדדים לחוזה כתוצאה מהתנהגותו של הצד האחר.

בעבודה, זו מובאת ההתייחסות למבחן הצדק בדיני החוזים הכלליים והתמקדות בסעיפי החוזים הבאים:

ý חוק החוזים חלק כללי 1973

ý חוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה 1970

ý נושא תום הלב

מושג הצדק הנו מושג נדיר בדיני חוזים. הצדק בדיני חוזים הנו צדק יחסי הנוגע לצדדים לחוזה לבין עצמם. מטרתו של מבחן הצדק בחקיקה החוזית לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולבחון את יחסי הצדדים במסגרת הקשר החוזי בנסיבות העניין.

החוזים האחידים, למשל סותרים את חוק חופש החוזים מאחר ומבנה החוזה האחיד הנו מבנה קשיח, אשר לא ניתן לשינויים ולכן מוצא בית המשפט לנכון, לפקח מבחינה מנהלית ושיפוטית בתחום החוזים האחידים. בסמכותו של בית המשפט לבטלם או לשנותם תוך התייחסות לשיקולי הצדק במקרים הנדונים.

בשנים האחרונות, ניתן לראות כי בית המשפט נוטה להתערב בעקרון חופש החוזים מתוך שיקולי צדק ומתוך שיקולים להשגת מדיניות חברתית וכלכלית רצויה וראויה וכן ניכרת התמקדות בעשיית צדק בסכסוכים חוזיים.