היועצים החינוכיים ממלאים תפקיד מרכזי בצוותים טיפוליים בין-מקצועיים, בטיפול בתלמידים עם צרכים מיוחדים, ובייעוץ להוריי תלמידים. היועצים החינוכיים מרבים ליזום תוכניות הקשורות במעבר תלמידים בין דרגי החינוך ותוכניות בנושא מצבי חירום. היועצים החינוכיים לרוב מוערכים במסגרת הבית ספרית ומהווים כגורם משמעותי בביה"ס.

עבודה זו עוסקת ביסודות הטיפול בילדים ובמתבגרים.

היועץ מהווה מעין מתווך עבור התלמיד ותהליך התיווך אמור להוביל לשינוי רצוי פעולת התיווך מאפשרת למטופל להבין תופעות, לחפש ביניהן יחסים וקשרים ולהגיע לתובנות חדשות מחד ולבצע שינוי התנהגותי מאידך. המטופל באמצעות הטיפול ילמד להתבונן בתופעות, להבין הקשרים ולגלות חוקיו וכל אלו יובילו ליכולת הדרושה שתאפשר תהליכי הסתגלות ושינוי.

הייעוץ החל את דרכו בארץ בשנות השישים של המאה ה- 20 וניתן לזהות שני מודלים עיקריים בתפיסה המקצועית של התחום: המודל הראשון הוא המודל הפסיכולוגי , הוא המודל אשר אומץ בשנים הראשונות של הייעוץ בארץ ובעולם, הן בתיאוריה והן במעשה . המודל נשען על התפיסה כי הילד במרכז. הנחת היסוד הייתה פוזיטיביסטית: לכל בעיה יש פתרון מתאים.

התמה המרכזית המאפיינת את התלמיד/ה מבחינת התוכן ומבחינת השלב ההתפתחותי בו הוא נמצאת היא היותה מצויה בגיל ההתבגרות על כל המשתמע מכך.

גיל ההתבגרות מאופיין בשינויים גופניים, מיניים וקוגניטיביים המתרחשים אצל המתבגר. שינויים אלו דורשים ממנו להתארגן מחדש מבחינת האופן שבו הוא תופס את עצמו ומבחינת יחסיו עם עולם המבוגרים ובני גילו .

גיל ההתבגרות תובע מהמערכת המשפחתית של הנער גמישות רבה, כדי לאפשר בהליך התפתחותו של המתבגר את המעבר מתקופת הילדות לתקופת הבגרות. תהליך האינדיווידואציה של המתבגר והיפרדותו מהמשפחה הוא אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות של המתבגר ומשפחתו.