תרבות הפנאי של הנוער בישראל מושפעת מתרבות הפנאי של החברה הישראלית בכללותה. ובקרב הנוער עצמו, קיימת שונות רבה בין טיפוסי הנוער .הלגיטימציה לפלורליזם והתחזקות הגישה האינדיווידואליסטית מחדדים את ההבדלים בין תת התרבויות של הנוער וזאת על רקע המעמד, הוותק בארץ, הדת וכן מקום המגורים או צורת ההתיישבות

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את מאפייני תרבות הפנאי של בני נוער עירוניים לעומת בני נוער קיבוצניקים.

על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בו  נבדקו פעילויות הפנאי של בני נוער בארבע קטגוריות: פעילויות בית, פעילויות חוץ, השתתפות בחוגים ופעילויות חברתיות, נמצא כי במסגרת פעילויות הבית ניכרת ירידה בשיעור קוראי הספרים ועליה בשיעור קוראי העיתונים וכתבי עת. הטלוויזיה הפכה להיות אמצעי הבילוי המרכזי שבני נוער מקדישים לו את מרב הזמן הפנוי ולאלו בעלי המחשב האישי, נמצא כי הם משתמשים בו בעיקר לצורכי משחקים.

במסגרת הפעילויות מחוץ לבית, הבילוי הפופולארי הוא ביקור במסעדה או בבתי קפה . קולנוע, במופעי בידור, ובתיאטרון פחות פופולאריים . החוגים הפופולאריים בקרב הנוער הלומד הם חוגים לפעילות ספורטיבית ואחריהם חוגים לדרמה, מחול ומוסיקה  ורק בסוף חוגי מדע ומחשבים . בהשתתפות בפעילויות חברתיות נמצא כי באופן יחסי מעט בני נוער השתתפו בשנה האחרונה בפעילות של תנועות נוער וכך גם לגבי ההשתתפות בפעילויות המתנ"ס.

קיבוץ מוגדר  כ"חברה שיתופית המאורגנת למטרות התיישבות, מושתת על יסוד בעלות על הקניין, על עבודה עצמית, על שוויון ושיתוף בשטחי הייצור, הצריכה והחינוך ,מהווה תרומה ארץ ישראלית מקורית לדרכי ההתיישבות החקלאית ולמימוש אידיאל השוויוניות."

הקיבוץ והעיר מיצגים שתי מערכות תרבותיות בעלות תהליכי סוציליזאציה שונים . חיי העיר מיצגים תרבות תחרותית אינדיווידואלית ואילו חיי הקיבוץ משקפים תרבות שיתופית. על פי מחקרים לבני הקיבוץ מוטיבציית הישג נמוכה מזו של בני הקיבוץ בעיקר בגיל צעיר כאשר הסיבה לכך נעוצה בנורמת השוויון הקיבוצי השולל הישגיות אשית ותגמול אישי.

כתוצאה מהשינויים הערכיים והמעשיים בקיבוץ ניתן להצביע על שינויים בדפוסי תרבות הפנאי  ובפתיחות לפעילויות פנאי שונות. בנוסף, בקיבוצים החלשים כלכלית פעילויות התרבות והפנאי מועטות ובלתי מגוונת.