קיים שיפור משמעותי בעשורים האחרונים בהשתתפות של נשים בשוק העבודה, אך עדיין אינן יכולות להיחשב כשוות לגברים.

סקירת הספרות הנוכחית עניינה במאפייני עיסוק כמנגנון המניע פערי שכר בין גברים לנשים

המושג של שוויון ההזדמנויות בעבודה, הוכנס לראשונה לשיטת המשפט בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בשנת 1973, המושג הפך לעיקרון חקיקתי בעל היקף רחב רק בשנת 1988 – בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988. מושג השוויון שאומץ בחוק זה, איננו שוויון פורמאלי בלבד, אלא החוק משלב דרישה לשוויון פורמאלי עם הכרה בצורך בהסדרים המתחשבים בשוני הביולוגי, וכן מעניק כלים מסוימים בדיני הראיות להתמודדות עם קיום סטריאוטיפים בשוק העבודה.

השוק מתמחר את הנשים תמחור חסר– הערכה נמוכה שלא בצדק. כמו כן, שיעור לא מבוטל מפער השכר בין גברים לנשים מוסבר בנטייתם של גברים בניידות בין עבודות. כלומר גברים נוטים להחליף יותר מקומות עבודה ו"לקפוץ על מציאות" בתדירות גבוהה יותר מאשר נשים. גברים רגישים יותר למשכורת המוצעת להם ואילו נשים הן בדרך כלל שמרניות יותר.

כמו כן, מיקוח גברים לגבי שכרם ההתחלתי טוב יותר, שכר הסף שלהם גבוה יותר, ומכאן ששכרם ההתחלתי גבוה יותר. על פי תיאוריה זו, נשים פחות דעתניות לגבי יכולתן ונוטות להתפשר יותר מגברים. בנוסף, גברים מטבעם הם גם תחרותיים יותר מנשים( משא ומתן הוא סוג של תחרות) ולכן שואפים לקידום במקום העבודה על אחת כמה וכמה. אולם בכוחו של הגורם האחרון להסביר מעט מאוד מפערי השכר בין נשים לגברים.

השוק מתמחר  את הנשים תמחור חסר– הערכה נמוכה שלא בצדק. כמו כן, שיעור לא מבוטל מפער השכר בין גברים לנשים מוסבר בנטייתם של גברים בניידות בין עבודות. כלומר גברים נוטים להחליף יותר מקומות עבודה ו"לקפוץ על מציאות" בתדירות גבוהה יותר מאשר נשים. גברים רגישים יותר למשכורת המוצעת להם ואילו נשים הן בדרך כלל שמרניות יותר.