עליית יהודי מרוקו היא ללא ספק אחת העליות המרתקות ביותר מבחינת דפוסי העלייה של יהודי התפוצות לארץ הן ביחס השלטונות המרוקאים כלפי ההגירה והן ביחס של השלטונות בישראל כלפי עלייה זו.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם היו לעליית יהודי מרוקו לישראל מאפיינים ייחודיים? ואם כן, במה זה בא לידי ביטוי?

יצוין כי גל העלייה הגדול של יהודי מרוקו הגיע ארצה בשנים 1954-1955. גל עלייה זה, היה חלק מעליית יהודי מרוקו החוקית, שהחלה עם קום מדינת ישראל בשנת 1948 ונסתיימה בהכרזת עצמאותה של מרוקו בשנת 1956.

עליית יהודי מרוקו לא נסתיימה ב-1956 והיא נמשכה בדרך לא חוקית, גם בשנים שלאחר הכרזת העצמאות במרוקו. בשנים 1956-1961 עלו ארצה בחשאי כ-30,000 יהודים.גל העלייה הגדול האחרון היה במבצע יכין בשנים 1961- 1964 ובמסגרתו עלו 80,000 יהודים.

שאלת המחקר: האם היו לעליית יהודי מרוקו לישראל מאפיינים ייחודיים? ואם כן, במה זה בא לידי ביטוי?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות הדנה במאפייני העלייה היהודית במרוקו, בבחינת יחס השלטונות הצרפתים והמרוקנים ליהודי מרוקו, בבחינת העליות ממרוקו, הלגאליות והבלתי לגאליות וכן בבחינת מדיניות הסלקציה בה נקט הממסד הישראלי כלפי יהדות מרוקו, אשר הייתה האוכלוסייה הגדולה ביותר שעלת מצפון אפריקה.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי יהודי מרוקו היו ברובם אוכלוסייה כפרית ענייה, אשר לא הצליחה להשתלב במידה רבה במרוקו אשר החלה לפתח נטיות לאומיות אסלאמיות. כמו כן, רבים מהיהודים הוגבלו כלכלית וכי היו ציונים במהותם. יהודי מרוקו שאפו להגיע למדינת ישראל מטעמים כלכליים, ביטחוניים וציוניים, אך הממסד הישראלי ראה אותם כאוכלוסייה נחשלת.