הזיקה של יהודי מרוקו לארץ ישראל היא רבת שנים ובאה לידי ביטוי בהרבה תחומים  במצוות, בתפילות, בפיוטים ובהם  שירי געגועים ותקווה לקיבוץ גלויות ולגאולה. ניתן לציין כי  חלק נכבד  בטיפוח הערגה לארץ ישראל היה לשלוחי ארץ ישראל שהגיעו למרוקו החל מתחילת המאה ה- 17 ואילך.

סקירת ספרות הבוחנת האם היו לעליית יהודי מרוקו לישראל מאפיינים ייחודיים? ואם כן, במה זה בא לידי ביטוי?

שינוי חשוב התרחש  בקרב יהודי מרוקו  עם הכיבוש הצרפתי של מרוקו שארע  בשנת 1912. הקולוניזציה הצרפתית,  בשונה מזו הבריטית, הייתה מבוססת על החדרת ערכים תרבותיים צרפתיים בכל הקולוניות הצרפתיות ובכלל זה במרוקו.

יחסם של שלטונות מרוקו כלפי תנועת ההגירה החדשה היה בתחילה הססני. הואיל והמצוקה בקרב המיעוט היהודי היתה גדולה, ומספר העוזבים היה קטן למדי (כלל העולים הבלתי לגאלים מצפון אפריקה עד הקמת המדינה היה פחות מ-1,300 נפש), הם עצמו עין נוכח פעולות פרידמן וחבריו, שכללו גם גרעין קטן של פעילים ציונים מקומיים

הקהילות היהודיות הורכבו משלוש קבוצות: קבוצה שייחסה את עצמה לגולים משבטי ישראל שחיו במרוקו מאז חורבן בית המקדש הראשון ב-587 לפנה"ס; קבוצת מתייהדים משבטי הברברים שהתגיירו במהלך האלף הראשון לספירה, וקבוצה שלישית – קבוצה מאנוסי ספרד שהיגרו למרוקו בין המאות ה-12 וה-15 לספירה.

חלוקת פלסטין על פי החלטת האו"ם ב-1947 ופרוץ המלחמה בשנת 1948 החריפה שוב את  הקונפליקט, כאשר היהודים תמכו בצד היהודי והמרוקנים בצד הפלסטיני. אולם, בשנות ה-50 התחולל מהפך ביחסם של היהודים למרוקו ולסולטאן בשל הירידה במעמדה של התזה הציונית וכן בשל שגשוש כלכלי של יהודי מרוקו. בשלב זה החל הסולטאן לזכות באהדתם של היהודים.

הממסד הישראלי בעת ההיא ראה ביהודי אירופה מועמדים מתאימים ועדיפים לעלייה ארצה לשם כינונה של מדינה מערבית אך בלית ברירה פנה בן-גוריון גם ליהודים הערבים.  הציונות האירופית ראתה עצמה כמצילת המזרחיים מהתנאים הפרימיטיביים ומהעוני אל תוך חברה מערבית חדשה שמאופיינת בסובלנות ונהורות. ערכים שהמזרחיים לא הכירו.

בטרם מבצע יכין עלו ממרוקו בדרך בלתי לגאלית כ-30,000 יהודים. עלייה זו כונתה "עלייה ב'". כאמור, מרוקו עם קבלת העצמאות אסרה פעילות ציונית ואסרה הגירת יהודים לישראל. כפועל יוצא מכך, בחודש ינואר 1956 הקים ה"מוסד" את המחתרת היהודית "המסגרת", אשר ארגנה את עלייתם החשאית של יהודי מרוקו.