סקירה ספרותית זו עוסקת במאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים.

הספרות המחקרית גורסת כי גודלה של המשפחה, כלומר: כמות הילדים בבית אב, הנו גורם על הסיכויים להתדרדרות לעוני. הגדלת הפערים בחברה הישראלית ואי השוויון עשויה להיות נעוצה מגורם זה. כמות הילדים בבית אב הנו משתנה כלכלי אשר מקבל התייחסות בתיאוריה הכלכלית לכל דבר ועניין. בהתאם לגישה הנ"ל כמות הילדים בבית אב הנו נתון אשר נעשה תוך החלטתם של ההורים ונעשה בהכרה ותכנון אשר משקפים את העדפתם בהתאם לתקציבם ולעלות המחיה. בהתאם לכך באפשרותה של הממשלה להתאים מדיניות אשר משפיעה לכאורה על שיעור הילודה, דוגמה לכך היא קצבת ילדים המוענקת ביחס למספר הילדים בכל בית אב, קצבה זו תפקידה להקל על הנטל שכן היא באה לתגמל ולהשתתף בהוצאות המחיה והצריכה כפונקציה של מספר הילדים במשפחה. לפיכך, בהתאם לתיאוריה הנ"ל תוספת בשיעור קצבת הילדים עשויה להוביל לילודה מרובה יותר דווקא בבתי אב עניים. בהתאם לתיאוריה הקפיטליסטית אשר טוענת שקיים קשר חיובי בין כמות הילדים בבית אבל לבין רמת החיים, בנוסף גורסת שאצל קבוצות שונות באוכלוסייה דווקא הקשר הנ"ל הוא שלילי, כלומר ככל שרמת החיים פחותה יותר, כמות הילדים בבית אב הנה גדולה יותר. פועל יוצא מכן שקיימת נטייה אצל משפחות שנמצאות במעגל העוני להוליד ילדים נוספים על מנת לשפר את מצבם הכלכלי, ילדים אלה לא יזכו בדרך כלל לחינוך והשכלה הולמים, המגזר הערבי והחרדי נכללים בקבוצות האוכלוסייה הנ"ל ועל כן שכיחות מקרי העוני בקרבם הנו גבוה יחסית ליתר המגזרים. מחקרים רבים קושרים את גודלה של המשפחה כסיבה ואחד הגורמים לעוני הכנסה מועטה ואי הכנסה כלל משמעו כגורם לפערים ואי שוויון בשכר.