ניתוח תופעת ה"עוני", בכל אזור מסוים או מדינה נתפס כסבלם של ההמונים בהתייחס לתנאים כלכליים, פוליטיים או חברתיים. ההשלכות לעוני הן בין השאר: תוחלת חיים נמוכה באופן משמעותי, תמותת תינוקות גבוהה, העניים הם בסבירות גבוהה יותר לסבול מגוון רחב של מצבים אקוטיים וכרוניים, בשל אי גישה לטיפול רפואי.

השאלה המרכזית בעבודה הנוכחית היא מהם מאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים?

הספרות המחקרית גורסת כי גודלה של המשפחה, כלומר: כמות הילדים בבית אב, הינו גורם על הסיכויים להתדרדרות לעוני. הגדלת הפערים בחברה הישראלית ואי השוויון עשויה להיות נעוצה מגורם זה . כמות הילדים בבית אב הינו משתנה כלכלי אשר מקבל התייחסות בתיאוריה הכלכלית לכל דבר ועניין. בהתאם לגישה הנ"ל כמות הילדים בבית אב הינו נתון אשר נעשה תוך החלטתם של ההורים ונעשה בהכרה ותכנון אשר משקפים את העדפתם בהתאם לתקציבם ולעלות המחייה. בהתאם לכך באפשרותה של הממשלה להתאים מדיניות אשר משפיעה לכאורה על שיעור הילודה, דוגמה לכך היא קצבת ילדים המוענקת ביחס למספר הילדים בכל בית אב, קצבה זו תפקידה להקל על הנטל שכן היא באה לתגמל ולהשתתף בהוצאות המחייה והצריכה כפונקציה של מספר הילדים במשפחה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון מהם מאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים.

על כן, העבודה הנוכחית דנה בעוני, בעוני בקרב משפחות עם ילדים, בנטל הכלכלי עקב ההוצאות על גידול הילדים, ללא סיוע ציבורי משמעותי וכן נבחנת השאלה כיצד השפיעו השינויים בקצבאות הילדים על עוני בקרב משפחות עם ילדים.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מדיניות רווחה מבטיחה רשת ביטחון חברתית איכותית, המאפשרת תנאי מחיה הולמים לאלה שבאמת זקוקים לכך והיא זו המעניקה הטבות המאפשרות לאנשים לחיות בכבוד. אולם, בעשורים האחרונים, המדיניות הישראלית הפכה לניאו-ליברלית, מדיניות הבאה לידי ביטוי בצמצום מתמשך של מדינת הרווחה וכפועל יוצא מכך צמצום מהותי בקצבאות ובכללם קצבאות הילדים מאידך התרבות הישראלית מקדשת את הילודה ואת המשפחה אך גידול ילדים משמעותו מלחמת הקיום , כאשר המערכות הציבוריות בישראל אינן מאפשרות להורים עובדים לגדל ילדים בסטנדרטים סבירים.