בעשורים האחרונים, המדיניות הישראלית הפכה לניאו-ליברלית , מדיניות הבאה לידי ביטוי בצמצום מתמשך של מדינת הרווחה וכפועל יוצא מכך צמצום מהותי בקצבאות ובכללם קצבאות הילדים.

השאלה המרכזית בעבודה הנוכחית היא מהם מאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים?

התרבות הישראלית מקדשת את הילודה ואת המשפחה אך גידול ילדים משמעותו מלחמת הקיום , כאשר המערכות הציבוריות בישראל אינן מאפשרות להורים עובדים לגדל ילדים בסטנדרטים סבירים .

הספרות המחקרית גורסת כי גודלה של המשפחה, כלומר: כמות הילדים בבית אב, הינו גורם על הסיכויים להתדרדרות לעוני. הגדלת הפערים בחברה הישראלית ואי השוויון עשויה להיות נעוצה מגורם זה . כמות הילדים בבית אב הינו משתנה כלכלי אשר מקבל התייחסות בתיאוריה הכלכלית לכל דבר ועניין. בהתאם לגישה הנ"ל כמות הילדים בבית אב הינו נתון אשר נעשה תוך החלטתם של ההורים ונעשה בהכרה ותכנון אשר משקפים את העדפתם בהתאם לתקציבם ולעלות המחייה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון מהם מאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הקיצוצים בקצבאות העלו את שיעור העוני בקרב משפחות וילדים בישראל .
הקיצוץ והעוני שגבר במדינה נמצא כלא תואם את מדיניות עידוד הפריון והילודה בישראל, שכן מחד קיים עידוד ילודה ומאידך, המדינה מסייעת באופן מינימאלי ביותר להורים . כלומר המדינה אינה מספקת סיוע ציבורי מספק לאישה ומשפחות עם ילדים, נתון העלול להביל לעוני.