הפשקוויל מתייחד בשימושי לשון ייחודיים השונים מלשון העיתונות הכללית, ומי שקורא בו ואינו מהחברה החרדית או שמטבעות לשון תנ"כיים ותלמודיים שגורים על לשונו חש כי לפניו תת-לשון זרה, בשל רקעה התרבותי.
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במאפיינים לשוניים וסגנוניים של פאשקווילים.
העיתונות החרדית החלה דרכה מתוך הצורך לתת תשובה הולמת לעיתונות האחרת (העיתונות החילונית, דתית לאומית וכו') שסחפה בשעתו רבים. בסוף השבוע, יוצאים לאור מספר גדול של שבועונים ויומונים, עם כמויות אדירות של חומר עיתונאי, כתבות, ראיונות, מדורים בנושאי חינוך ומשפחה ועוד.
המוביל הוותיק והשמרן הוא עיתון "המודיע", המוצא לאור בגיליון יום ו' שלו גיליון עמודי חדשות, תוספת כללית, תוספת תורנית, תוספת למשפחה, "המודיע הצעיר" לילדים, ומדי פעם תוספות על פי נושאים שונים, וכן עיתון יומי ועיתון שבועי בשפה האנגלית.
שכונת מאה שערים נוסדה בראש חודש כסלו תרל"ד בשנת 1874, "כאשר התבוננו אחדים מיקיריי ירושלים כי ה'ישמאלים' בעלי הבתים בעיר משתמשים בסיבת ריבוי היישוב להעלות משנה לשנה את שכירות הבתים על הדיירים, התעוררו וייסדו חברה בת מאה חברים לקנות קברת ארץ מחוץ לחומה ולבנות עליה בשותפות מאה בתים למאת החברים".
מקור המילה פשקווילים [=מודעות הקיר] הוא איטלקי: pasquino – פסקוינו, אדם שנהג לכתוב דברי ביקורת וסאטירה על האפיפיור. שם זה ניתן לטורסו [=פסל נטול ראש] פסל עתיק שנתגלה במאה ה-16, שעליו נהגו אנשי רומא להדביק כתבים בחרוזים עליזים ועוקצניים. כתבי פלסתר אלו היו ברובם אנונימיים וכך גם רבים מהפשקווילים כיום.
הפשקוויל עשיר בציטוטי מקורות מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה – פעמים כציטוט מדויק ולעיתים בהשאלה על פי הצורך כגון הביקורת נגד חברי הכנסת של אגודת ישראל ש"מכרו את הבכורה עבור נזיד עדשים".
2.1 התקשורת החרדית
2.2 שכונת מאה שערים
2.3 פאשקווילים'
2.4 הפשקוויל – מאפיינים לשוניים
ביבליוגרפיה