עבודת סמינריון הבוחנת את לשון ימי הביניים באופן כללי והקשר למקאמות של אלחריזי בהקשר ללשון וסגנון.

המשורר והמתרגם ר יהודה בן שלמה אלחריזי, נולד בספרד, כנראה בטולדו, סמוך לשנת 1165, וזכה לחינוך יהודי רבני בצד השכלה רחבה בלשון הערבית ובתרבותה – שילוב המשתקף היטב ביצירתו הספרותית.
אלחריזי, היה בקי בתנ"ך ובספרות התלמוד והתמחה בלשון העברית ובדקדוקה. בצד אלה היה אלחריזי בן בית בלשון הערבית ובספרותה והרבה לעסוק בשאלות היחס ההדדי שבין שתי השפות והתרבויות. חיבר את אחת החשובות שביצירות המקאמה העברית בימי הביניים, אם לא החשובה שבהן: ספר תחכמוני.
בספר תחכמוני כלולים כחמישים שערים, והוא בנוי על פי המתכונת הקלאסית של חיבורים מסוג זה ובסגנון המזכיר לא מעט את חיבורו הערבי של אלחרירי. כל שער הוא מעין סיפור עלילה עצמאי.
הסיפורים מלאים הומור, אירוניה ושמחת חיים ובדרך כלל הם גולשים מעט אל מעבר לגבולות המוסר המקובל, אבל אינם כרוכים בפריצת גדר לבלי חוק. בסיפורים האלה משולבים גם נאומים ושירים קלים, ורבים מהם מבוססים על סיפורי עם שהיו מוכרים לכל באותם ימים.
מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון את הלשון והסגנון במקאמות של אלחריזי.
בחינת הנושא לעייל, תיערך באמצעות לוקה לשני פרקים עיקריים, כאשר הפרק הראשון יעסוק בלשון ימי הביניים באופן כללי והפרק השני יתייחד למקומות של אלחריזי בבחינת לשון וסגנון.