במשך 44 שנה הייתה מרוקו תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, כאשר בשנת 1956 , הוקמה מרוקו העצמאית, והושם קץ לשלטון הקולוניאלי הצרפתי . הלאומיות המרוקנית שהתפתחה באופן הדרגתי והפכה לפופולארית בקרב בני העם המרוקני , והיא זו שהביאה לידי עצמאותה של מרוקו.

עבודה זו בוחנת מה היו הגורמים ללאומיות המרוקאית וכיצד התפתחה הלאומיות במרוקו בשנים 1912 – 1956 ?

מרוקו נכבשה ע"י צרפת ב – 1912, כאשר ב-30 במארס 1912 קיבל עליו הסולטאן עבד אלחאפטי את החסות הצרפתית, על החוזה פאס – אירוע שציין את המעבר לשלטון קולוניאלי. סדרי השלטון החדשים כללו מינוי נציב עליון צרפתי שהיה המושל בפועל, משרדים ממשלתיים חדשים ובראשן פקידים צרפתים. הסולטאן אומנם לא היה דומיננטי כבעבר אך הוא לא סולק ממשרתו, לא בוטל מנגנון השלטון הישן והשלטון הצרפתי הוגדר כמשטר חסות.

מטרתה של העבודה הנוכחית היה לבחון היו הגורמים ללאומיות המרוקאית וכיצד התפתחה הלאומיות במרוקו במסגרת השנים 1912 – 1956 ?

לצורך בחינת הסוגיה נערכה בדיקה אחר ספרות מקצועית מתאימה במאגרי מידע בעברית ובאנגלית. לאחר מיון ובדיקה הוצגה ספרות מקצועית, אשר דנה בגורמים אשר הובילה להתגבשות לאומיותה של מרוקו עד לעצמאותה בשנת 1956.

לאור סקירת הספרות , שלושה גורמים עמדו בבסיס לאומיותה של מרוקו , גורמים השלובים זה בזה: השלטון הקולוניאלי, הדת והמסורת.

יצוין כי מרבית המרוקנים כיום וכן בעבר היו מוסלמים וכי דת האסלאם היוותה גורם מאחד ומלכד. מעבר לכך , לא היו גורמים מלכדים אחרים, שכן האוכלוסייה המרוקנית התאפיינה בשונות רבה בין קבוצות רבות אשר הרכיבו את אוכלוסיותה.