חוקרים רבים גורסים כי יצירותיו של האומן, כפי שהוצגו במסגרת עבודה זו, משקפות את מאוויו של האומן המציג את אהבתו לגברים באמצעות ציור נערים צעירים המבקשים לפתות את הצופה באמצעות כלי פיתוי….

העבודה הנוכחי בוחנת כיצד האומנות הקווירית באה לידי ביטוי בזהותו המינית ומגדרית של קאראוואג'יו על פי יצירות קופידון

קאראוואג'יו, אמן הבארוק האיטלקי (1571 – 1610), בן עניים, שימש בילדותו כשוליה לציירים. בהתבגרותו בא לחפש את מזלו ברומא והצליח למשוך את תשומת ליבו של הקרדינל דל מונטה (Francesco Maria  Del Monte) חובב אמנות שהפך לאפוטרופוס.

האומן יצר מספר יצירות של קופידון, אל האהבה. בציוריו על קופידון (2016, Medzini) הוא מציג את דמותו העירומה והערום המוצג מלא קסם מתגרה, שובבי וחצוף. האור מציג את העירום בצורה מאוד חצופה ומוחצנת, ניתן לומר שלכאורה יש תחושה שהוא (קאראווג'יו) אכן ידע את אהבתו של קופידון במציאות ולא רק דרך סיפורי המיתולוגיה.

התיאוריה הקווירית מאפשרת לאדם להתנהג באופן שונה מהמקובל בחברה, כך שהאחר יכול לחרוג מהתפקידים שהחברה מייעדת לו. התיאוריה הקווירית עוסקת באופן כללי בחריג או האחר.

הבדיקה כיצד האומנות הקווירית באה לידי ביטוי בזהותו המינית או המגדרית של האמן קאראוואג'יו ביצירתו, מעלה על פי הספרות המחקרית האומן ספג ביקורת קשה בעקבות יצירותיו הפרובוקטיביות, שהציגו עירום אשר נתפס בתקופה ההיא של המאה ה-17 כלא מוסרי.