ריטלין נחשבת לאחת התרופות הוותיקות ביותר ברפואת ילדים, הנמצאת בשימוש כבר עשרות שנים וניתנת למיליוני ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בכל העולם.. באשר למידת יעילותה של התרופה הרי שניתן לראות כי קיימים חילוקי דעות.

העבודה הנוכחית דנה בטיפול בריטלין בקרב ילדים עם ADHD ויעילותו.

אף שקיימות כמה תרופות לטיפול בהיפראקטיביות, התרופה המקובלת ביותר, הנרשמת ל מרבית מן הילדים המטופלים, היא הריטלין (Ritalin-Methylphenidate), תרופה מעוררת הפועלת על מערכת העצבים המרכזית (החומר מתילפנידייט, שממנו מורכב הריטלין, משפיע על מערכת העצבים המרכזית, בעוצמה רבה, וממריצה את פעולתו).

המצדדים בדרך זו טוענים כי התרופה עוזרת להרגיע את הילד ומאפשרת לו ללמוד. ההנחה שלפיה קו ההגנה הראשון והיחיד לטיפול בבעיה מתמשכת בקרב ילדים הוא תרופה, מעוררת מחלוקת רבה הן בקרב ההורים והן בקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום. לטענת החולקים על הגישה התרופתית המקובלת, הריטלין הוא טיפול פשטני לבעיה מורכבת ונרשם במקרים רבים מדי ובקלות רבה מדי.

ככלל, הטיפול התרופתי הוא הטיפול הנפוץ בקרב ילדים עם ADHD, אך מעט מאוד ידוע על היעילות ארוכת הטווח שלו.

עבודה זו דנה באספקטים השונים של הפרעת הקשב , העבודה בוחנת מה מידת היעילות של הטיפול באמצעות ריטלין בילדים עם הפרעות ADHD, כלומר שאלת המחקר בוחנת האם הטיפול באמצעות ריטלין בילדים עם הפרעת ADHD יעיל?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי העבודה העלו כי טיפול בריטלין לרוב יעיל כאשר הילדים מראים שיפור בולט יותר בתפקודים הקוגניטיביים, במקביל לשיפור ההתנהגותי . מנגד ניתן לראות גם תופעות לוואי בריאותיות שליליות, השלכות פסיכולוגיות כגון חרדה, דיכאון וכדומה.