סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את ייצוג ניצולי שואה וערבים כמשקפות מגמות פוסט ציוניות בקולנוע העלילתי

עם הקמת המדינה, הקולנוע הישראלי הופך למערכת תעמולה ציונית אשר עוצבה על-ידי האידיאולוגיה הציונית. בהתאם לכך, בסרטי הקולנוע התמקדו עד לאמצע-סוף שנות השישים בגיבורים ישראליים אמיתיים: גברים, קיבוצניקים וחיילים, לעתים קרובות בתוך ההקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי. כמו כן, חלק גדול מן הסרטים הישראליים באותם שנים עסק בטיפוס הלוחם ואיש הצבא כגון: גבעה 24 אינה עונה , כאשר נבחנת דמותו של הפייטר הישראלי העשוי ללא חת, וכן הדינמיקה של הידידות הגברית כערך עליון במארג הציונות.הסכסוך היהודי-ערבי כחלק מהתרבות הישראלית נקשר לשואה ודרך הצגתה. תודעת השואה בקרב ישראלים הגביר את הצורך להגן על ישראל מפני "הערבי המאיים". הערבים מצידם רואים ביהודי-ישראלי כתוקפן או כקורבן שואה שהפך לגורם תוקפני ומקרבן, אותם הערבים. השמאל הישראלי נוטה להשוות את הישראלים הכובשים לנאצים, אלו שהפו את העם הערבי לקורבן. נעשה שימוש בשואה על מנת לתאר את הפלסטינים כ"קורבן ש הקרבן". הימין הישראלי משתמש בשואה על מנת הצדיק את הכוח , התוקפנות והכיבוש הישראלי.חוקרים אשר בחנו את דפוסי הייצוג של מיעוטים באמצעי המדיה השונים, הבחינו כי ישנה התעלמות מקבוצות מיעוטים, והן נעדרות אפוא מהסיקור החדשותי. יתרה מזו, אף כאשר נערך סיקור על קבוצת המיעוט הוא יעסוק בדרך כלל בנושאים שליליים כגון: פשע, אלימות, מהומות וכדומה וישנו שימוש נרחב בדעות קדומות וסטריאוטיפים. ********************************************************************** עבודה זו כוללת סקירת ספרות בנושאים הבאים:

הזאנר ההרואי-לאומי/
השימוש הפוליטי שנעשה בשואה לגבי הסכסוך ישראלי ערבי/
ייצוג מיעוטים במדיה ובקולנוע/
ייצוג הערבי והניצול בקולנוע /
ייצוג ניצולי שואה וערבים כמשקפות מגמות פוסט ציוניות בקולנוע העלילתי בשנות ה- 2000