פאפעגינה זו יצירה דרמטית ותאטרונית "אפית" על פי משנתו של ברכט החותרת תחת מאפייני הדרמה הנתפסת כ"קונבנציונלית" או דרמטית אשלייתית ריאליסטית. הדרמה ה"אפית" שונה מדרמה "דרמטית" בכך שאינה מתיימרת להסתיר את מנגנוני הייצוג אלא להפך להבליט את ההבניה של הטקסט.
מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את ייצוג המזרחים בתאטרון ואת הפמיניזם המזרחי כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצגה "פאפעגינה".
רעיון זה של שיבוש הייצוג, הכפלת מוקד תשומת הלב (מספרת ושחקנית – ימימה) של הצופים וביטול האפשרות שישקעו בנוחות בתוך הסיפור המוצג, סקרנים כיצד נפתרת העלילה אמור לפי ברכט בתיאטרון האפי לגרום לצופים לפעול לשינוי המציאות באופן שחשיבתם הביקורתית ומודעותם מופעלת בעת הצפייה בתיאטרון מסוג זה.
מבנה העבודה יכלול שלושה פרקים:
1. סקירה ספרותית מקצועית שעוסקת בזהות המזרחית – סיכום המושג זהות מזרחית על ידי הכותבים וכן התחום הפמיניסטי בתאטרון ומי שעסק בזה כולל תובנות.
2. מתודולוגיה – מאפייני תיאטרון יפו – תיאטרון ערבי-עברי ורקע אודות ההצגה "פאפעגינה".
3. ניתוח ההצגה – ניתוח הדמויות, ייצוג המזרחי והפמיניזם המזרחי.
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 הזהות המזרחית
2.2 המאבק המזרחי
2.3 פמיניזם מזרחי
2.4 עדתיות בתיאטרון הישראלי
2.5 תיאטרון אפי
2.6 התאטרון הקהילתי
3. מתודולוגיה
3.1 שדה המחקר
3.2 התקבלות
3.3 עיבוד וניתוח
4 ניתוח ההצגה: פאפעגינה
4.1 דמויות
4.2 הייצוג המזרחי ב"פאפעגינה"
4.3 ביטויו של הפמיניזם מזרחי ב"פאפעגינה"
4.4 סיום ההצגה
5 דיון
6 ביבליוגרפיה