אחת ההשלכות הייחודיות של חיים בישראל על נשים פלסטיניות היא עצם החיים במרחבים גאוגרפיים ותרבותיים המופרדים זה מזה. הפרדה אמנם עשויה לתרום לשמירה על אורח חיים ייחודי, אולם היא גם בעלת פוטנציאל לערער את הסדר התרבותי הקיים.

עבודת סמינריון זו בוחנת את ייצוג דמותה הפמיניסטית של האישה הפלסטינית בסרטיו של הבמאי אליא סלימאן.

הקולנוע הפלסטיני, דן רבות בלאומיות, תוך שימוש בנופים, טראומה זיכרון.  האובדן הטראומטי של המולדת מוצג לרוב דרך הסמלים של הכפר, הבית, עץ זית, הצבר, נופים פסטורליים, הכאב והנישול מהאדמה ,כנושא בלתי פתור

הנשים הפלסטיניות מופיעות בחלק ניכר מהסרטים הפלסטיניים בתוך משוואה אדיפלית גברית( דימוי לא ברור/מיסתורי של גבר) . כאם היא משובצת בטקסט באמצעות קשריה עם הסובייקט הגברי – הבן המגלם את העם. כלוחמת היא מוצבת כסובייקט, כביכול, אולם גם בסרטים שבהם האישה לוחמת היא מופיעה בטקסט מתוקף קשריה עם הסובייקט הגברי.

הסרטים הפלסטינים  מציגים את האישה הפלסטינית כאלמנט של יציבות וכאלמנט המאחד את הזהות הלאומית הפלסטינית השסועה. הן אומנם מופיעות בעיקר במרחב הביתי, לעומת הגברים המופיעים במרחב הציבורי, אך מגלות תושייה, יציבות ופתרון בעיות בעלות אופי לאומי.

לאור מעמדה המשתנה של האישה הפלסטינית ולאור מעמדה של האישה הפלסטינית בעולם הערבי אשר סובל בחלקו הגדול ממעמד נחות נטול זכויות בסיסיות, המחקר הנוכחי דן בשאלה :כיצד מעמד האישה הפלסטינית מוצג בקולנוע והאם משקף את המציאות היום יומית של הנשים הפלסטיניות.

שיטת המחקר שבאמצעותה נבדק הנושא היא – "הניתוח הסמיוטי" (טקסטואלי) הבודק את אופן יצירת ועברת המשמעות הייחודי לכל שפה והמנתח משמעויות של סימנים בתרבות. הכוונה לתורת הסימנים המנתחת משמעויות של סימנים בתרבות המוצפנות  לא רק בשפה המילולית, אלא גם במערכות נוספות של סימנים – חזותיים ושמעיים.

עבודה זו מתמקדת בניתוח המאייך (איכותני) שמטרתו להסביר ולהדגים איך טקסטים מייצרים משמעויות בתרבות, אילו אידיאולוגיות מובלעות בתוך הטקסט ואילו משמעויות מוצפנות בתוך הסימנים שלו (חזותי ולשוני)

במסגרת המחקר הנוכחי נבחנים הסרטים הבאים: הסרט "התערבות אלוהית" והסרט "כרוניקה של היעלמות".