בישראל כבר בשלביה הראשונים של ההתפתחות העיתונות העברית ניתן לראות הפרדה בין עיתונות כללית ומקבילתה הנשית, הפרדה בין מדור נשים לכלל העיתון, מה שהתבסס על ההפרדה המגדרית של החברה בארץ.

סקירת ספרות  הבוחנת את ייצוגן של נשים דתיות בעיתונות הנשית

היחס אל האישה במסורת היהודית יונק משלושה מקורות מרכזיים שמצטלבים ביניהם. המקור הראשון הוא המסורת הכתובה הנושאת אופי מקודש, מסורת אשר נכתבה ונלמדה על ידי הגברים ומציגה הבדלי מעמדות בין המינים. היא מבחינה בין המינים על פי ריבונות וקניין, מגבלות, זכויות מולדות וזיקה שונה למרחב הציבורי והפרטי (שם). כבר בסיפורי הבריאה ניתן לראות שהאישה נבראה מתוך צלמו של אדם, הוא קרא לה בשמה וכן "ימשול בה" בעתיד

כלי תקשורת הם כלי חשוב ומשמעותי בימינו, הם מעדכנים את הציבור הרחב על המתרחש בסביבתם הקרובה ובייחוד על האירועים אליהם אין לכלל הציבור גישה. כלי התקשורת אם כך וביניהם העיתונים הם כלי ייחודי ולעתים היחיד דרכו מקבלים הקוראים מידע והם אלו שקובעים בסופו של דבר את הלך מחשבותינו.

לאורך ההיסטוריה, מחקרים על נשים ותקשורת התייחסות למצוקותיהם של נשים ולבעייתיות של כוח השיח הנשי בתקשורת המונים. בעייתיות זו תוצאה של דחיקה לשולים של השיח הנשי, אפליה מינית והדרה מינית.  בחברה בת זמננו, מתקיים שיפור מתמיד בייצוג הנשים בתקשורת המונים. אם כי בתחום החדשות של המדיום הטלוויזיוני קיימת הדרת נשים והיחלשות הקול הנשי.

מגזינים לנשים עברו שינויים רבים בעולם התוכן שלהם ובמבנה של העיתון מאז שהופיעה לראשונה בסוף המאה השבע עשרה. למעשה העיתון הראשון לנשים הופץ על ידי ג'ון דונטון בשנת 1963, מה שהחל כעיתון בודד הפך במהלך השנים לתעשייה בינלאומית משגשגת של התאגידים הגדולים.

העיתון החל את דרכו בינואר 1947 כמוסף שבועי בן ארבע עמודים של "ידיעות אחרונות" ונקראה תחילה "לאשה: השבועון העממי לבית ולמשפחה". תוך שנה המוסף צבר פופולאריות רבה והפך לעיתון נשים מסחרי עם אלפי קוראות מדי שבוע.