לאורך ההיסטוריה, מחקרים על נשים ותקשורת התייחסות למצוקותיהם של נשים ולבעייתיות של כוח השיח הנשי בתקשורת המונים. בעייתיות זו תוצאה של דחיקה לשולים של השיח הנשי, אפליה מינית והדרה מינית.  בחברה בת זמננו, מתקיים שיפור מתמיד בייצוג הנשים בתקשורת המונים.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את ייצוגן של נשים דתיות בעיתון לאישה, כלומר שאלת המחקר תבחן כיצד מוצגת האישה הדתית בעיתון לאישה?

בתחילת המאה התשעה עשרה הוצגה האישה כרומנטיקנית בעלת מחוך שעוטף את גופה החטוב, הגדרה שעברה מספר שינויים עם השנים. בשנות השלושים והארבעים הציגו העיתונים את הנשיות בדמות של רעיה ואם למופת, בשנות חמישים ושישים הזרקור הופנה לכיוון הבית שהוצג כמרחב של עבודה ומצד שני מקום להנאה.

בישראל כבר בשלביה הראשונים של ההתפתחות העיתונות העברית ניתן לראות הפרדה בין עיתונות כללית ומקבילתה הנשית, הפרדה בין מדור נשים לכלל העיתון, מה שהתבסס על ההפרדה המגדרית של החברה בארץ.

"לאשה" ועיתוני נשים אחרים היו חלקם של תאגידים גדולים בישראל, "לאשה" השתייך לתאגיד תקשורת גדול שעיקרו היה היומון "ידיעות אחרונות" שבבעלות משפחת מוזס ושנים רבות נערך על ידי גברים

העבודה הנוכחית תבחן את ייצוגן של נשים דתיות בעיתון לאישה.  הבדיקה נערכה באמצעות כתבות המתארות את סיפוריהן של נשים דתיות.

השערת המחקר היא שייצוגן של נשים דתיות בעיתון לאישה יתאפיין בדימויים המסורתיים אודות האישה בחברה( רעיה, אם, נחותה  ותלותית).

מדגם המחקר כלל כתבות אשר נלקחו מעיתון לאישה

מחקר זה התמקד בניתוח דמות האישה הבא לידי ביטוי בעיתון לאישה לפי דימויים הבאים:

• דימוי 1 : האישה כרעיה
• דימוי 2: האישה התלותית
• דימוי 3: נחיתות האישה
• דימוי 4 : אמהות
• דימוי 5: האישה כאשת קריירה

על מנת להגיע לתוצאות מחקר זה יעשה שימוש בשיטת המחקר האיכותנית.