כמעט מאתיים בתי כנסת עתיקים התגלו בארץ ישראל מאז ראשית המחקר הארכיאולוגי בסוף המאה ה-19. העתיק שבהם הוא מהמאה הראשונה, המאוחרים בני המאה השביעית. חלקם עוד שימשו בימי הביניים, רובם ננטשו בעקבות הכיבוש הערבי או חרבו בפגעי רעשי האדמה הגדולים

סקירת ספרות זו בוחנת את הפסיפס בבית הכנסת בציפורי ,את ייחודו וכן כיצד באים לידי ביטוי הסיפורים המקראיים והתרבות היהודית המוצגת בפסיפס בית הכנסת בציפורי?

כמעט מאתיים בתי כנסת עתיקים התגלו בארץ ישראל מאז ראשית המחקר הארכיאולוגי בסוף המאה ה-19. העתיק שבהם הוא מהמאה הראשונה, המאוחרים בני המאה השביעית. חלקם עוד שימשו בימי הביניים, רובם ננטשו בעקבות הכיבוש הערבי או חרבו בפגעי רעשי האדמה הגדולים

הפסיפס בבית הכנסת בציפורי, מצוי באולם המרכזי מחולק ל-7 רצועות, והוא קיבל על ידי החוקרים את כינוי "מהבטחה לגאולה", וזאת משום הרצף המתואר בפסיפס מההבטחה לשרה ואחר-כך לאברהם אחרי העקדה, ועד לגאולה בבניית בית המקדש וחזרה לעבודת הקודש המלאה.

ברצועה הראשונה, התחתונה, המזרחית, אותה ראו האנשים ראשונה כשנכנסו, נותרו שרידים בלבד של סצנת ביקור המלאכים אצל שרה אמנו. אולי בגלל השפעת הנצרות וחשיבות סצנת הבשורה שם, ראו לנכון בוני בית הכנסת להכניס אותה דווקא.
ברצועה השנייה שני תיאורים של עקדת יצחק. ניתן לראות זוג נעלים שהושלו בשל קדושת המקום והמעמד.

בחלק התחתון של הפסיפס רואים את הסצנה של עקדת יצחק, שמורכבת משני חלקים: בחלק השמאלי- שני הנערים עם החמור שהתלוו לאברהם וליצחק, ובחלק הימני- המקום שבו עמדו אברהם ויצחק והאייל. אפשר לראות את נעליהם של אברהם ויצחק שהשילו את נעליהם במקום הקדוש.

מתחת לזה- הסצנה של המלאכים שבאים לבשר לאברהם ולשרה על הולדת יצחק. מכיוון שבעולם התיאולוגיה הנוצרי סיפור הבשורה של אברהם ושרה הפך להיות אב הטיפוס (הפרוטו-טייפ) של הבשורה של המלאך גבריאל למרים בנצרת, אנו מכירים את זה מתוך קטלוגים, ויודעים לומר שכאן הייתה הסצנה הזו.