עמדותיו של אסד בסוגיה הפלסטינית, לא צצו רק אחרי שעלה לשלטון אלא הם ליוו אותו גם שהיה מפקד חיל האוויר הסורי כאשר גם שם הוא הזדהה עם יעדיו של הארגון הפלסטיני הפת"ח.

הסקירה הנוכחית עוסקת ביחסי סוריה ואש"ף.

השנים בין 1964 עד 1975 הוגדרו כשנים טובות בהיבט היחסים בין סוריה ואש"ף, כאשר בסיס היחסים בין שני הצדדים היה ההתנגדות הבולטת למדיניות של נאצר לקראת סוף שנות החמישים, כאשר האחרון נמנע לחדש את הפעילות של הפדאיון כנגד ישראל, דבר שהפך להיות סלע המחלוקת בין הצדדים.

כמו כל ברית אופיינית, הברית הפלסטינית-סורית ידעה חילוקי דעות מובהקים וכללה גם אינטרסים משותפים, הפת"ח היווה ושימש עבור הסורים כמטריה להטרדה הממושכת על ישראל, באמצעות עידוד רציף של הסורים לפת"ח הם הצליחו לשמור על עקירות אידאולוגית ומצד שני הם טענו כי פעילות זו אינה שלהם ולא דרכם, מכיוון שמדובר בפעילות של תנועת הפת"ח.

בשנת 1966 באותה תקופה שבה כיהן אסד כשר ההגנה הסורי הייתה התנגשות בינו לבין המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת שהיה אז אחד המנהיגים בפת"ח, כאשר אסד האשים את ערפאת בהריגת סוכן סורי שככל הנראה הושתל בשורות הפת"ח, הוא נמנע מלהוציא אותו להורג אז, אך יחסי הקנאה והאיבה נשארו בליבם של השניים, ואף אסד חשד שערפאת הינו סוכן מצרי והטיל ספק בו ובכל הרצון שלו לקדם את העניין הפלסטיני.

במסגרת התוכנית של ממשלת ישראל לתקוף את ארגון השחרור הפלסטיני בלבנון, יצאה ביולי 1982 למלחמה שגם הוגדרה כמלחמה נגד הצבא הסורי בלבנון. כאשר מטרותיה של ממשלת ישראל הוגדרו אז להחזיר את השליטה בלבנון לידי המרונים ולהדוף את הצבא הסורי מלבנון.