לעימות הערבי-ישראלי קדמה היסטוריה ארוכה וסבוכה, כאשר שני הצדדים היהודים לאחר שנים של רדיפות תבעו בית לאומי בשליטתם המלאה ובשל זיקות היסטוריות-דתיות ראו בפלסטין את המקום לכינון מדינת היהודים אך מנגד הערבים שישבו בפלסטין מאות שנים האמינו כי הארץ שלהם.
סקירת ספרות זו עוסקת ביחסי יהודים וערבים טרם הקמת המדינה.
משפרצו מעשי האיבה ב-1947 על ידי כנופיות יהודים, "הארץ מלאה פחד" בעקבות הריגת אזרחים פלסטינים חפים מפשע. הפלסטינים בתגובה הרגו יהודים ופוצצו בניינים של יהודים. שני הצדדים היו קורבן להיסטוריה ולשנאה ולאלימות שהזינה עצמה יותר ויותר.
היחסים בין התנועה הציונית לבין התושבים הערבים , בארץ כולה ובעמק החולה בפרט , היו מורכבים שכן היה ביניהם איבה , סכנה , גבורה ומוות אך גם ידידות , שיתוף אינטרסים ועזרה הדדית.
בין השנים 1939–1947 כשהתפתח מפעל ההתיישבותי בעמק החולה, אז בתקופה ההיא היו גם יישובים ערביים, כלומר, הוקמו עשרה קיבוצים ושלושה מושבים בצד 23 כפרים ערביים.
האזור זכה להתעניינות יישובית בשל השאיפה לגאול חבל ארץ זה, לחדש את המסורת היהודית הקדומה באזור ובשל העובדה כי הגליל העליון היה בעל פוטנציאל חקלאי.
היישובים היהודים קמו על קרקעות כפרים ערביים אשר מכרו להם את אותם הקרקעות, ובמקביל הכפרים הערבים המשיכו להתקיים. אוכלוסיית הכפרים הערביים, היו מסורתיים ופטריארכאליים, עם תחלואה גבוהה וללא כל מודעות פוליטית.
האוכלוסייה הערבית הגיעה 100-150 שנה בטרם החלה ההתיישבות הציונית והם אלו שפיתחו את החקלאות באזור. החברה הערבית הרוויחה ממון רב ממכירת הקרקעות למפעל ההתיישבותי היהודי.
מבוא
סקירת ספרות
-עמק החולה: היסטוריה דמוגרפית וכללית מהמאה ה-19 עד לשלהי תקופת המנדט
-האוכלוסייה ערבית לגווניה
-יחסי יהודים ,ערבים בתקופת המנדט בארץ ובעמק החולה
-מלחמת העצמאות בגליל
-בעיית הפליטים הפלסטינים
ביבליוגרפיה