עד כמה נכון היה לממלכת ירושלים הצלבנית בתקופה שבין הקרב על אשקלון ( 1153 ) ועד מות אחרון החליפים הפאטימים לחתור ולנסות להשתלט על מעוז הפאטימים שבדרום מערב ובדיעבד אולי היא שיצרה התנגדות איסלאמית שהובילה לתבוסה ולאובדן השליטה בכנסיית הקבר ?

האם יחסה של ממלכת ירושלים הצלבנית לפאטימים במחצית השנייה של המאה ה – 12 היא הגורם במישרין או בעקיפין של נפילתה של הממלכה לידיו של צאלח אדין ?

תקופת קיומה של השושלת הפאטימית , השאירה את חותמה על ההיסטוריה של ימי הביניים כתקופה של מאבקים ופרעות, השתלטויות ותאוות שלטון, התפלגויות וזרמים דתיים. תקופה זו גם הולידה רעיונות ומושגים כמו "מסע הצלב" וביטאה במיוחד את הזיקה והרצון לשלוט במקומות הקדושים כמו העיר ירושלים. בתחום גבולותיה הגיאוגרפיים של ארץ ישראל ושכנותיה בתקופה של ראשית האלף השני, השתתפו שחקנים רבים, כה רבים עד כדי קושי לאדם הקורא בספרי ההיסטוריה להבין את מעשיו של כל שחקן וכוונותיו.

בעבודה זו קיימת בחינה של מהות יחסה של ממלכת ירושלים הצלבנית לחליפות הפאטימית, את הרקע ליחסים אלו, את המניעים והשלכות תוך סקירת ההיסטוריה של התקופה.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי בתקופה הקצרה בה שהו הפאטימים, מקרב אשקלון ועד מות אחרון החליפים הפאטימים ב – 1171 – עולה כי יחסי הגומלין בין שני הגורמים הסתכמו בניסיון כיבוש מצרים הפאטימית על ידי הצלבנים ותו לא. האירועים המרכזיים אשר קדמו לתקופה הנחקרת ואת האירועים אשר חתמו את תקופת שלטון הצלבנים בארץ ישראל, ציירו תמונה לפיה פרק זמן קצר זה מהווה ומשקף את מהותה וחשיבותה של ארץ ישראל עד כדי הבנה ונקיטת עמדה לגבי מצבה הפוליטי מדיני ואולי אף הגיאוגרפי של ארץ ישראל כיום.