מאז ראשית ימי ההיסטוריה המתועדת, היווה הביטוי, באמצעות דימויים ויזואליים, בסיס לכל התרבויות. טיפול באמנות, המתבסס על ביטויים של דימויים ויזואליים, הפך למקצוע מוכר בשנות ה-30 של המאה העשרים והוא שייך למגוון המקצועות הטיפוליים.

סקירה זו מגדירה מהו אוטיזם ומאפייניו ומציגה את הטיפול באומנות ככלי יעיל לטיפול בהפרעות התפתחות.

אוטיזם הנו אי סדר הטרוגני בקרב ילדים, המאופיין על ידי פגיעה בפעולת גומלין סוציאלית, בעיות בתקשורת מילולית, אי מילולית ובאי תקשורת, התנהגות מוגבלת ובעיות מנטאליות. אוטיזם מופיע בדרך כלל בשלוש השנים הראשונות של חיי הילד ונמשך לכל אורך החיים וסיבתו תפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית.

תרפיה באמנות מאפשרת לחקור בעיות אישיות ולגלות פוטנציאל אישי באמצעות ביטוי מילולי ושאינו מילולי. כך ניתן לפתח יכולות רגשיות ומעשיות דרך החוויה הטיפולית באמנות .

הרעיון כי קיים קשר בין מטענו הרגשי של האדם לבין ביטוייו האמנותיים אינו חדש. כאשר האדם עוסק ביצירה, נראה כי היא מבטאת עולמות סמויים המסתתרים בו, מטענים מן התת מודע ובעצם – את עולמו הפנימי. תרפיה באמנות מכירה בתהליך האמנותי, בצורות, בתוכן, ובאסוציאציות – כהשתקפות של התפתחות האינדיבידואל, היכולות שלו, אישיותו, שטחי התעניינותו ומכלול הדברים המעסיקים אותו.

התהליך היצירתי יכול להיות אמצעי לבטא וליישב קונפליקטים רגשיים, לפתח מודעות עצמית ולחולל תהליך של צמיחה אישית. טיפול באמנות מהווה כלי טיפולי, כמו גם כלי אבחוני ויכול להיעשות באופן אישי או קבוצתי (פרנקל). יצירת האמנות, מעבר להיותה אסתטית ונעימה לעין, מגלמת בתוכה היבטים רגשיים שונים של האדם. כאשר האדם יוצר, הוא משליך את רגשותיו על הדף, החומר או מושא אמנות אחר וכל רגש זוכה לצורה משל עצמו.