סרט תעודה "רק אהבה וחיבוק" מאת קמור דלית הוקרן בשנת 2002 , מספר את סיפורם של עדי ושני -אחיות תאומות אוטיסטיות אשר הוריהן לא חסכו מאמץ לשיפור מצבן ואכן מאמציהם נשאו פרי ולאחר עשר שנים, עדי מסוגלת לדבר.

עבודה זו תבחן את האינטראקציה  בין ההורים לבנותיהן האוטיסטיות המתועדת בסרט באמצעות בדיקת הדמויות המוצגות, הסביבה המצולמת, המבע הטלוויזיוני וקריטריונים נוספים.

אוטיזם הנו ליקוי התפתחותי חמור במופיע בדרך כלל בשלוש השנים הראשונות של החיים וממשיך לרוב גם בגיל ההתבגרות. ליקוי זה  משפיע על התקשורת המילולית והחברתית של הלוקה באוטיזם. בישראל שיעור הלידה של ילדים אוטיסטים בישראל הוא 4.5 לכל 10,000 לידות בממוצע והוא גבוה פי 3 – 4 בבנים מאשר בבנות. כמו כן, אוטיזם מופיע בכל .השכבות החברתיות והתרבויות ומקורה של לקות זו הוא ביולוגי.

הקושי העיקרי העולה בא ידי ביטוי בקרב הורים רבים לילדים אוטיסטים הטוענים כי הם אינם מצליחים להתקרב לילד וליצור מרחב רגשי ואינטימי משותף איתו ולעיתים מזומנות הורים משתפים בתחושה חריפה וכואבת שהם אינם משמעותיים לילדם.

מטרת העבודה היא לבחון את חשיבות האינטראקציה בין החריג לבני משפחתו לצורך קידומו המקסימלי.

לצורך בחינת הסוגיה נערכה צפייה בסרט התיעוד "רק נשיקה וחיבוק" המתעד את יחסי ההורים חדד לבנותיהן האוטיסטיות והטיפול המסור האוהב אשר הם מעניקים לבנותיהן בנות ה-15.

הסרט מתעד את הכאב הכרוך בטיפול, ההשקעה הרבה ובעיקר את האהבה ללא תנאי שמקבלות הבנות מאת הוריהם ומשלל המתנדבים הפוקדים את בתיהם מיד יום ביומו.

הסרט מציג למעשה בפני הצופה את האוטיזם כהווייתו ואת ההתמודדות היום יומית איתו.