במשך דורות רבים  הקהילה היהודית באתיופיה ניסתה לעלות לישראל וכאשר  התאפשר הדבר, עלו לארץ  כמעט כל בני הקהילה. מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם למרות שהייתה מנותקת  במשך אלפי  שנים משאר העולם היהודי.

עבודת סמינריון הבוחנת את הקשר בין תפיסת אפליה, הזדהות עם קבוצות לבין המודעות לאמנות משותפות.

הצעירים האתיופים הנקלטים בחברה הישראלית המודרנית הלבנה , הופכים מודעים יותר ויותר לזהותם השחורה במסגרת החברה הלבנה הקולטת . הם מגלים מחדש את היותם "שחורים", עקב האפליה והדעות הקדומות שהם חווים בחברה הישראלית והם תופסים עצמם כמיעוט שחור בחברה לבנה. לדידם כישלונותיהם בתחום החינוך ובתחום המקצועי- תעסוקתי מוסבר במושגים של גזענות וסגרגציה.

נתונים אלו מובילים לעיתים לידי ויתור זהות, ירידת הערך העצמי  ותחושת השפלה המעצימה את השוני וכן את הפערים בין העולים מאתיופיה לבין ישראלים.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין תפיסת אפליה, הזדהות עם קבוצות לבין המודעות לאמנות משותפות.

הבדיקה נערכה בקרב 100 משתתפים, מרביתם אתיופים, גברים ונשים בני 29.86 בממוצע, מרביתם בעלי השכלה תיכונית מלאה, נשואים ודוברי עברית ברמה גבוהה.

כלי המחקר היה שאלון אשר כלל ארבעה חלקים: שאלון דמוגרפי של הנבדקים; שאלון תפיסת אפליה (Branscombe et ai,1999 ); שאלון הזדהות עם קבוצות (Crocker & Luthanen,1972) ושאלון לבדיקת ההשפעה של מודעות לאמונות משותפות לוי(1997 לוינשטיין 1997, סלע 1997).

ממצאי המחקר העלו כי קיים קשר חיובי בין מידת ההזדהות למידת תפיסת המודעות לאמונות משותפות ולכן ככל שקיימת הזדהות קבוצתית גבוהה יותר, כך קיימת מודעות רבה יותר לאמנות המשותפות של חברי הקבוצה. כמו כן, נמצא כי קיים קשר בין תפיסת האפליה לבין מידת ההזדהות, הווה אומר, ככל שתפיסת האפליה כלפי האתיופי גבוהה יותר, כך ההזדהות עם הקבוצה גדלה. ולבסוף, נמצא כי המשתנה אפליה מנבא מודעות על אמונות משותפות, כלומר תפיסת אפליה מובילה למודעות רבה ביחס לאמונות משותפות של חברי הקבוצה.