האם שיתוף עובדים ברווחים מהווה מכשיר יעיל להגדלת היציבות הכלכלית וצמצום אבטלה?

סקירת ספרות  הבוחנת את הקשר בין שיתוף עובדים ברווחים לבין צמצום האבטלה.

למרות שישנו עניין הולך וגובר בשיטת שיתוף רווחים במדינות אירופיות  ובארצות אחרות, קיים מיעוט מידע בנוגע לכך

החברות מנסות לתגמל את העובד בחלק יחסי שנקבע מראש "מעוגת הכנסה", בטרם גודל "עוגת ההכנסות" ידוע.  תנאי חוזה ההעסקה מבטיחים לעובדים  שכר קבוע, בלתי תלוי במצב הכלכלי של החברות בהן העובדים מועסקים.  מצב זה מייצב את רמת ההכנסה של העובד, אך במחיר של אבטלה של עובדים בדרג הזוטר, וסכנת ואינפלציה לכלל המשק.

לכל ארגון ישנם משאבים המניעים אותו, מאפשרים את פעילותו ומובילים לתוצאות רצויות (הון / הגשמת מטרות / רווח / יצירה וכו'). אחד המשאבים הבולטים הוא המשאב האנושי, אותם בני אדם המשתלבים בארגון ואילולא הם הארגון לא יכול היה להתקיים. יש לדעת כיצד לנהל את משאבי האנוש (העובדים בארגון) באופן שיגרום לתפקוד יעיל ומיצוי מקסימאלי. אחד הדרכים הנה תגמול העובד .

על פי הגישה הקיינסיאנית רפורמות מהווה תנאי מוקדם לשיפור הביצועים המקרו כלכלית ובכלל זה לחלוקת רווחים השלכות המקרו כלכלית לעומת מאשר מערכת השכר מסורתית, כאשר הרווח גבוה יותר  ניתן  להרחיב את התעסוקה חלקות רווחים משמעותה שכר בסיסי נמוכה יותר  כאשר חלקות הרווחים מתבססת על הרווחים ואינה  מקשה על מערכת השכר הבסיסית.  מקסום הרווחים מובילים לתעסוקה רבה יותר ולהפחתה ניכרת בשיעור הפיטורין.