מנורת הפולחן העשויה זהב שימש מקור השראה לאומנות היהודית וכן עמדה בבית המקדש בירושלים, למעלה מ-2000 שנה, החל מהתקופה החשמונאית ועד ימנו אנו.
עבודת סמינריון זו בוחנת את חזון המנורה בזכריה והמנורה במקורות ובממצאים ארכאולוגיים.
כמו כן, קיימות עדויות להופעת המנורה עוד בתקופת המקרא. החל מהתקופה הרומאית והתקופה הביזנטית הפכה המנורה לסמל יהודי מובהק.
הבשורה על חשיבות המנורה בימי בית שני מצויה בחזון המנורה של הנביא זכריה (פרק ד). בחזונו, שבעת נרות המנורה מסמלים את "עיני ה המה, משוטטים בכל הארץ" (זכריה ד, י), ושני שיבולי הזיתים שמצדי המנורה "על ימין המנורה ועל שמאלה" (זכריה ד, יא) "המריקים מעליהם זהב" (הוא השמן הטוב), מסמלים את "שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ" (זכריה ד, יד) בתקווה ש"עצת שלום תהיה בין שניהם" (זכריה ו, יג).
מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון את חזון המנורה בזכריה והמנורה במקורות ובממצאים ארכאולוגיים.
הבדיקה נערכה באמצעות ספרות מחקרית הדנה במשמעותה של המנורה החל מתקופת המקרא ולאורך בית ראשון ושני והעת העתיקה וכן בחזון מנורת זכריה. בהתאם לאמור מבנה העבודה יבאר תחילה מהי מנורת פולחן, תסקור ואת חזון זכריה, מטרותיו ומשמעותו ולבסוף תייחד מקום מרכזי למנורת זכריה וסמליה.
1. מבוא
2. מנורת פולחן מהי
3. חזון זכריה
4. מנורת זכריה וסמליה
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה