עבודת סמינריון העוסקת ב"חוק עידוד השקעות ההון" ותפיסת העוני בהקשר למדיניות זו.

העשורים האחרונים מלמדים על תהליך של גידול באי השוויון החברתי וגידול בשיעורי העוני בין הגלעין לבין השוליים.
מחקרים רבים עסקו בנושא הפער בין הגלעין לשוליים במדינות שונות בעולם. רוב המדינות בעולם, המפותחות והמתפתחות, מודעות היטב לאיום החמור על יציבותן, איום הנובע ישירות מהמשך קיומו של פער בין-אזורי גדול בתחומיהן. האיום על היציבות הפוליטית וכושר ההתפתחות הכלכלית נובע מהתעצמות המתחים ורגשות הקיפוח של אוכלוסיית תחום השוליים, התובעת להגדיל את חלקה במשאבים הלאומיים. התערבות השלטון המרכזי במבנה המרחבי הראשי של האוכלוסייה, הכלכלה והחברה מיועדת להעלות את רמת אזורי השוליים ולקרבם את רמת הגלעין הראשי ועל ידי כך להקטין את המתחים הפוליטיים בין תחום הגלעין הראשי לבין השוליים הלאומיים. כלל הפעולות הללו מכונות "מדיניות מרחבית לאומית" ועיקריה הם: הקמת ישובים וחיזוקם (כמו עיירות הפיתוח בישראל), השקעות בתשתיות תחבורה ותקשורת לשיפור הנגישות של אזורי השוליים, מתן העדפה לרמת השירותים הציבוריים המסופקים לאוכלוסיית אזורי השוליים ועידוד משקיעים ויזמים להשקיע ולבנות מפעלים בשוליים -"חוק לעידוד השקעות הון".
העבודה הנוכחית תעסוק ב"חוק עידוד השקעות ההון" ותפיסת העוני בהקשר למדיניות זו.