מאז קום המדינה, ישראל ידעה מספר מלחמות ואין ספור התקפות טרור ,כאשר תחילתה של אינתיפדת אלאקצא, אירועי האחד עשר בספטמבר, ריבוי פשעי הטרור וחומרת פגיעתם הציף והעלה שאלות ודיונים רבים כלפי אופן ההתמודדות עמו, בזמן שהנפגעות העיקריות (ישראל וארה"ב) פועלות בעניין, חלה התעסקות במישור החקיקתי על מנת ליישב ולתת לגליות לפעולות ההתמודדות והמניעה.

בעבודה זו נדונה סוגיית חוקיות סיפוחה של ירושלים המזרחית ובחוקיותה של גדר הביטחון המתוכננת בה על פי הדין המקומי אל מול הדין הבינלאומי כלפי סיפוח ירושלים ככלל וגדר ההפרדה בפרט.

עיקר הבעייתיות בדיון שלפני הנו לנסות להתאים את הזכויות וחוקי אמנות ל"מצב החדש" ולסיטואציה הבלתי אפשרית אשר נכפתה על אזרחיהן של המדינות ושל יוצאי אותם המפגעים.

האמנות השונות הדנות ומחיבות בדיני המלחמה (ז נבה למשל), קובעות תעשה ואל תעשה ומאפיינות כיצד יש להתנהג עם לוחמי האויב בכלל, ובפירוט רב לגבי האוכלוסייה הנכבשת, אך הן אינן מתייחסות למכת הטרור העולמית ולטרוריזם בכלל השונה בכלית השינוי ממלחמות עולמיות קודמות.

בהקשר לאמור לעיל ישנו ניסיון להאיר בדיון זה, את חוקיותה של גדר הביטחון בירושלים .

קיים ניסיון לעסוק בסוגיה זו בחוקיות סיפוחה של ירושלים המזרחית ובחוקיותה של גדר הביטחון המתוכננת בה על פי הדין המקומי אל מול הדין הבינלאומי כלפי סיפוח ירושלים ככלל וגדר ההפרדה בפרט.

לצורך בחינת הסוגיה הנדונה, עבודה זו מחולקת לשלושה הפרקים הבאים:

הפרק הראשון, יעמוד על חוקיות הריבונות הישראלית על ירושלים וסיפוחה של העיר המזרחית על פי המשפט הבינלאומי.

הפרק השני יעסוק בגורמים לבניית הגדר, החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, תוך התייחסות למספר שופטים והסתייגויותיהם, עמדת בג"ץ כלפי הסוגיה הנדונה ודיון בזכותה של ישראל כישות מדינת להגנה עצמית.

הפרק השלישי יסכם את חוות הדעת של בית המשפט הבינלאומי בהאג וכן את עמדת המחבר ויציג פתרון.