עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את חכמת שלמה כמנהיג מלוכני על פי השקפתו וחייו של אברבאנל וכן תבחן מהן הטעמים אשר הובילו את אברבאנל להסיק על המנהיג הראוי לעם היהודי.

על פי הרמב"ם, תכלית האדם היא השגת האל באופן שכלי והשגת האל היא בחינת תוארי הפעולה שלו לצורך המצאת העולם בהנהגתו. כלומר על האדם לחקות את האל ולהידמות בפעולת האלוה (יישום חסד, משפט וצדקה). ההידמות לאל הנה תוצאה של ידיעה והיא באה לידי ביטוי מעשי בפעולות מוסריות. הרמב"ם דוגל באינטגראציה של חיי עיון ומעשה, בשל העובדה כי כושר אינטלקטואלי המוביל להידמות לאל ולפסגת הרוחניות אינה בעלת ערך ללא חיי מעשה מוסריים נעלים. כלומר עליונות ההשגה העיונית מותנית בהנחיית האל את בני האדם אודות עשיית חסד, משפט וצדקה. הרמב"ם חתר לדמות הנביא, אשר פועל למען דבקות ואמונה באל, מגיע להתרוממות רוחנית ובמדרגה זו האדם מחקה את פעולות האל, משפיע מטובו על הארץ על ידי הנהגתו את בני האדם והדרכתם לידי אותה שלמות רוחנית. מדובר בדמויות מופת אשר שמשו מודל למנהיגות אמיתית וחינוכית. כלומר על פי הרמב"ם האדם הראשון הוא דגם המתבודד בעל שלמות שכלית-עיונית בתורת המידות האריסטוטלית ואילו משה מסמל את דגם הנביא המנהיג את המדינה האפלטונית של הרמב"ם. אריסטו לעומת זאת סבר כי האל משכל עצמו ובהתאם לכך חיקוי האל במישור האנושי הוא חיי העיון, שהם תכלית האדם. הרמב"ם הסכים עם אריסטו כי האל משכיל עצמו, אך גם האמין כי הוא גם מנהיג אותו באופן פעיל. חיקוי האל הוא למעשה חיקוי ההנהגה האלוהית הקוסמית. כמו כן, בקרב שני ההוגים: אריסטו והרמב"ם, טיב הידיעה העיונית ומהותה קובעים את טיב החיקוי ותוכנו.
גם אריסטו וגם הרמב"ם מייחסים חשיבות רבה לדימויו של המנהיג האינטלקטואלי, מנהיג העוסק בעיון וברוחניות. אברבאנל אשר עסק בכתביו במנהיגות הראויה לעם היהודי, עסק רבות בחוכמת שלמה, דמות אינטלקטואלית הנערצת עליו, במשטר האידיאלי לעם היהודי ובדרכו של המנהיג הראוי לגאול את העם היהודי.