חוזה מסחרי הינו חוזה אשר נערך בין שני צדדים (או יותר) ומטרתו הינה להסדיר את היחסים המסחריים בין המעורבים בהסכם במסגרת חוקתית מוסכמת. עבודה זו עוסקת בחובת בדיקת הממכר על ידי הקונה במסגרת כריתת חוזה מסחרי.

חוזה הנו מסמך כתוב אשר מביע את רצונות שני הצדדים לאותו הסכם.  החוזה למעשה מעניק הכשר משפטי להסכמתם של שני הצדדים המתקשרים בחוזה^[1]. דיני חוזים מסדירים את הכללים בגינם נכרת חוזה כריתת חוזה ולכן בהתאם לחוק החוזים הכללי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול"^[2], כאשר מובאת הצעה של צד א' לצד ב'. ההצעה מעידה על כוונתו ורצונו של צד א' להתקשר חוזית עם צד ב'  והקיבול מעיד על רצונו של צד' ב' להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה

חוזים מסחריים הם לא רק על חוזים שנחתמו בין סוחרים, אלא גם בין קמעונאים וחוזים הקשורים לצד שלישי,  ובלבד שמטרתך היא מסחרית. חוזים מסחריים ללא קשר לנושא שלהם, בין אם על ידי מכירה, השכרה, ליסינג משרדים, שכר וכו', הן חוזה המחייב את  הצדדים המתקשרים.

בספרות ההלכתית נמצא האיסור למכור מוצר פגום, המהווה חלק מחומרת איסור המרמה במסחר בכלל. נקודת המוצא לאיסור זה, המבוסס על הפסוק בתורה: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו"[3]. גם המשפט העברי מחייב כל צד לגלות למשנהו את העובדות הרלוונטיות לפני ההתקשרות ביניהם[4].  כמו כן, התמורה בעסקה מתייחסת לכך שרוכש המקרקעין מסתמך בהתאם לעסקה כי הוא רוכש מקרקעין. כלומר משמעותה של התמורה היא ערך השווה לזכויות רוכשי הנכס.

שאלות המחקר:

מתי מבחינת בית המשפט הקונה יצא ידי חובתו?

האם בית המשפט מחייב את הקונה לבדוק את כל הסחורה?